במקום זמן מסך: התחביב המפתיע של הצעירים בקורונה

מגיפת הקורונה הרחיבה את הביקוש שהחל לצבור תאוצה בשנים האחרונות, ואנחנו מתכוונים לסריגה. "טרנד הסריגה הפך למגמה עולמית. מה שפעם נחשב לפעילות עבור סבתות חזר בשנים האחרונות להיות חלק בלתי נפרד מעולמו של הדור הצעיר", אומרת מאיה גולדשטיין, מנהלת השיווק של קבוצת משחקי יצירה - אורדע.

"בשנה האחרונה אנחנו נמצאים יותר בבתים ומחפשים דרכים להנעים את הזמן, ותחומי הסריגה, התפירה והרקמה הפכו שוב לתחביב מבוקש. אנחנו הרחבנו את מגוון הערכות במלאי, והן כוללות סריגת צעיפים, כובעים, ערכות תפירה, הכנת בובות בד, טוויית שטיחים מחוטי צמר ועוד. מחירי הערכות נעים בין 39 ל־54 שקלים וכוללים את כל האביזרים, הבדים וחוטי הצמר, ולכן לרוב קונים יותר מערכה אחת", היא מספרת.

עידית פארן מהיישוב מישר בעלת הבלוג "סורגות בזמן" ומנהלת קבוצת הפייסבוק "מועדון סריגה", מציינת כי "מאז שאני זוכרת את עצמי אני סורגת. בשנים האחרונות לימדתי שיעורי סריגה בסטודיו שלי פעם בשבוע, ולאט־לאט זה תפס תאוצה. היום אני מדריכה ומייעצת לקבוצה בפייסבוק שמונה כמעט 9,000 נשים". לדבריה, סריגה טובה לנפש. היא מרגיעה, מחברת בין אנשים, מאפשרת להוציא החוצה את היצירתיות שלנו ונותנת גם ניתוק לזמן מה מהמסכים ומטרדות החיים. "כשפרצה הקורונה אנשים חיפשו תעסוקה. הם גילו את עולם הסריגה ונשבו בקסם הזה שבסופו יש גם תוצר. אנשים התחילו לפנות אלי בפייסבוק וביקשו רענון לטכניקה שנשכחה. עברתי להדריך וללמד קבוצות בזום".

גם טלי דלאל, בת 60 מתל אביב, מנהלת קבוצת סריגה בפייסבוק זה תשע שנים. "בשנה האחרונה יש מגוון רחב של קהלים. מאז הקורונה יש יותר בחורות צעירות וכאלה שיצאו לחל"ת שמעולם לא נגעו במסרגות, ומנגד גם ילדות צעירות מתעניינות בסריגה. אמנם כבר כעשר שנים מדברים על חזרה לסריגה, אך הקורונה בהחלט הזניקה והעלתה את הביקוש וההתעניינות בתחום. יש יותר כניסות לסרטוני הדרכות ביו־טיוב , נפתחות יותר קבוצות עם מגוון קהלים וסגנונות סריגה, ויש ממש פריחה של התחום".

חני רוזנבלט דה האס ממזכרת בתיה שמכונה בפייסבוק "סבתא חנה יוצרת", מלמדת ילדות לסרוג. "יש לי קבוצות של ילדות בנות 12-8 שסורגות אפודות, פונצ'ו ועוד. חלקן סחפו גם את האימהות, ואני מקבלת הודעות בווטסאפ מאימהות שמספרות לי שהילדות לא עוזבות את המסרגות. בעיניי זה מבורך, במקום להיות כל היום בטיקטוק הן סורגות".

תורמים לקהילה

יש ברחבי הארץ לא מעט מיזמים של נשים סורגות. כך למשל, במרכזים הקהילתיים של החברה למתנ"סים הארצית פועלות קבוצות סריגה, שבמסגרתן נפגשות נשים אחת לשבוע לפעילות משותפת של סריגה. התוצרים נתרמים לקהילה, לבתי החולים, לחיילי צה"ל, לילדים עם צרכים מיוחדים ועוד. במרכז קהילתי גורדון, ברשת המרכזים הקהילתיים "פסיפס" בנוף הגליל, קיימת קבוצה של כעשר נשים המשתתפות במיזם בהתנדבות במסגרת שירות לאומי למבוגר של החברה למתנ"סים, שפועלת זה ארבע שנים.

במפגש הן סורגות כובעי צמר לאגודה למלחמה בסרטן, לתינוקות פגים, לניצולי שואה ולקשישים בבתי האבות בעיר. הן מכינות סלסילות למשחקים עבור גני ילדים בחינוך המיוחד, אפודות ושמיכות למעונות. מעבר לייצור הקהילתי ולפן ההתנדבותי העיסוק בסריגה מהווה עבורן מפגש חברתי משמעותי קבוע. הנשים הסורגות מגיעות מעולמות שונים ולכולן מכנה משותף אחד - נתינה לאחר.

במתנ"ס שדרות יצאו בפרויקט מיוחד בשיתוף עיריית שדרות, שבמסגרתו יותר מ־100 נשים קיבלו מהמתנ"ס ציוד צמר ומסרגות, והכינו כובעי צמר וצעיפים לחיילי צה"ל המשרתים באזור עוטף עזה, וכן בובות תמנון לפגיות שבמחלקת היולדות בבית החולים סורוקה וברזילי.

יש גם לא מעט יוזמות פרטיות. בראש מיזם ארצי מרגש עומד אביב וסרמן מעמק חפר, שלפני כשנתיים שם לעצמו למטרה לחזק את הקשר הבין־דורי. הוא הקים במקום מגוריו פרויקט סריגה שבו משתתפים ילדים ונוער שיושבים לסרוג עם המבוגרים.

המיזם התרחב וכיום נחשב להצלחה ופועל בכ־200 מתנ"סים שונים ברחבי הארץ. "חברה טובה מלונדון הביאה לי את הרעיון, לחבר אנשים בקהילה באמצעות סריגה, והתחלתי לשוטט ברחבי הארץ ולבקש מהמועצות המקומיות שיספקו מרכז ומימון חומרים. כיום המיזם פועל מאילת שבדרום ועד קריית שמונה שבצפון, כולל השומרון ויישובים ערביים ודרוזיים. משתתפים במיזם גם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, לקויי שמיעה ולקויי ראייה, קבוצות של מבוגרים וילדים הסורגים יחד, ואפילו אני מצטרף למפגשים וכבר למדתי לסרוג. כולנו סורגים פריטים שמועברים כתרומה לקהילה", אומר וסרמן.

לדבריו, לפני שפרצה הקורונה תוכנן מפגש ארצי שהתבטל, אך הפרויקט לא נעצר. "כולם המשיכו לסרוג והמפגשים עברו לזום או התקיימו בקבוצות קטנות בחצרות בתים כדי להמשיך בעשייה ולתרום. בקבוצות מסוימות חברי הקבוצה הפכו למשפחה והם דואגים אלה לאלה. חברי הקבוצה דאגו לנשים אלמנות מבוגרות שלא יכלו לצאת מהבית מחשש להידבק בקורונה. אין לי ספק שבזכות הפרויקט נוצרו קשרים מדהימים שימשיכו גם אחרי שתיגמר הקורונה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו