"אני שונא את הבן שלי – מה עושים?"

"הבן הגדול שלי בן 10. עצוב לי להגיד, אבל אני פשוט מרגיש שנאה כלפיו. אני גמור מזה", כך כתב אבא בפוסט אנונימי שעלה בקבוצת הורים בפייסבוק ומיד הצית שלל תגובות. האם הורה אכן יכול להרגיש שנאה כלפי הילד שלו? אז כן. יש הורים המתמודדים עם רגשות שליליים כלפי הילד שלהם. מדובר בנושא מורכב, עדין ורגיש מאוד.

לא כל מערכת יחסים מתחילה טוב, לא תמיד נוצרת כימיה בין כל שני אנשים, וזה עלול לקרות גם מול הילד שלך. איך זה אפשרי?

ציפיות לא ממומשות – להורים נוצר מערך ציפיות פחות או יותר מרגע הופעתם של שני פסים ורודים על הסטיק לבדיקת הריון. אם ייוולד בן ולא בת, אם יגיע לעולם תינוק רגיש וסוער במקום תינוק נוח ורגוע, אם התינוק לא יהיה דומה למישהו או כן יהיה דומה למישהו שמעורר רגש שלילי. אם המציאות לא עונה על הציפיות שלה עלול להיווצר תסכול.

מאבקים רגשיים פנימיים של ההורה – הורים יכולים להיות שקועים בתוך קשיים רגשיים משל עצמם, כמו למשל התמודדות עם חרדה, דיכאון, קשיים כלכליים, קושי תעסוקתי ושלל מצבים שמשפיעים על מצבם הרגשי שמפריעים לתקשר בצורה חיובית עם ילדיהם.

טראומות עבר – לטראומות ילדות לא מטופלות יש נטייה לצוץ עם המעבר להורות ולקבל ביטוי שלילי תוך כדי שהן מושלכות על היחסים של ההורה הלא מטופל עם ילדיו.

היעדר מערכות תמיכה מצד המשפחה הרחבה – הורים צעירים המתמודדים לבדם עם המעמסה של קריירות בתנופה והמאמץ התפקודי העצים בתקופת הינקות משתלבים יחדיו למעמסה שלעיתים קשה מאד לעמוד בה מבלי לפתח מטען רגשי שלילי.

איך יוצרים מהלופ ההרסני?

רגשות שליליים של הורה כלפי ילדו הם סימן בולט ומובהק לכך שההורה הזה בעצמו זקוק לתמיכה. לבדו הוא מנסה כמיטב יכולתו להתמודד עם הרגשות הקשים והמורכבים האלו, אך מטען האשמה שהם מייצרים מעצים בתורו את החוויה הרגשית השלילית וזהו מעגל קסמים אכזרי בעל השפעה הרסנית על היחסים עם הילדים.

1. גיוס תמיכה מצד בני המשפחה המורחבת – זה לא הזמן להתבייש לבקש עזרה. זו הזדמנות לתת לבני משפחה להתקרב, לתת יד ולסייע במה שהם יכולים. לא בכדי נאמר המשפט האלמותי "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד" – זו לחלוטין אינה קלישאה.
2. שיחה פתוחה – שתפו את בן או בת הזוג ברגשות שלכם, בקשו תמיכה ברגעי קצה ונסו לארגן חוויות חיוביות כמשפחה כמו טיולים, ערבים משותפים או פיתוח תחביב משפחתי שבמהלכו תוכלו לייצר מפגש בקונטקסט חיובי שהוא לא רק סיר הלחץ של להספיק לצאת לעבודה ולמסגרות בבוקר.
3. רכישת שירותים שיורידו מכם עומס – אם אין משפחה מורחבת חפשו בייביסיטר, קחו שירותי ניקיון כדי לסייע קצת בתפקוד בבית, פנו זמן לדאוג לעצמכם.
4. פניה לטיפול אצל אנשי מקצוע מוסמכים – אנחנו יכולים לשלוט במעשים שלנו, אך לא ברגשותינו. זו גדולה לזהות את הרגש השלילי בתוכנו, לא לברוח מעובדת קיומו ולחפש סיוע מקצועי.

בטיפול תוכלו לתת ביטוי מלא לרגשות שלכם, לאוורר אותם בסביבה לא שיפוטית ומכילה ולעבד את הגורמים להם והשפעותיהם ובעיקר לפתח מיומנויות, כישורים והתנהגויות יותר נכונים ומותאמים.

רגש שלילי כלפי ילד אינו גזירת גורל בלתי הפיכה מכיוון שלרוב ההורים יש דחף חיובי להיות הורה טוב, ילדים לא מגיעים עם ספר הוראות הפעלה ואף אחד מאיתנו לא קיבל חפיפה מסודרת לתפקיד חייו.

ואם יורשה לי עוד עצה קטנה לסיום, יפה שעה אחת קודם. ככל שנקדים לזהות ולטפל כך נצמצם את הנזקים העתידיים – זה קשה ועצוב לראות בקליניקה הורים לילדים בני 20  או 30 לאחר שהוחרבה כל חלקה טובה ביחסים והנזק עמוק. בגילאים הצעירים ניתן לעצב את היחסים כפלסטלינה רכה ולבנות מבנה לתפארת על אף ההתחלה הקשה.

שגיא ברסלב היא עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה ובהתמכרויות, ומנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה אינטגרטיבית"