"בנות, אני חייבת לפרוק" כתבה השבוע באחת מקבוצות האמהות בפייסבוק, ד', אמא לשלושה. "אני ממש מאוכזבת מחמותי שענתה לי בשלילה כששאלתי אותה אם תוכל לעזור ולהוציא את הקטן מהגן פעמיים בשבוע. לא מבינה, מה כבר ביקשתי"??
תופעת ה"אמהות המתלוננות" על הסבים והסבתות מתפשטת ברשת כמו שלבקת חוגרת. הציפיות מהסבים והסבתות בימינו הולכות וגדלות וסבתא שאינה עומדת בדרישות, נחשבת מיד מזניחת נכדים מדופלמת. הרי סבתא כבר מזמן לא רק סורגת - היא גם מחתלת, רוחצת ומבשלת.
הציפיות מהסבים והסבתות הולכות וגדלות (צילום: מיטל לויטה)
הרשו לי להבהיר: אני מאמינה גדולה בגידול משפחתי. "חמולתי" אפילו. אם אי פעם אזכה בלוטו, ארכוש קומפלקס עצום ואשכן בו את כל קרוביי, כולל הדוד המעצבן ההוא עם בדיחות הקרש בשולחן החג. אני מסכימה שזו הדרך הנכונה לגדל ילדים.
אני לא מסכימה עם אלו שכועסים כשזה לא קורה.
קצב החיים המערבי יצר מציאות בה סנכרון בין קריירה והורות הוא כמעט בלתי אפשרי. רבים נאלצים להיעזר בהוריהם על מנת לשלב בין השניים, והדבר גורם לכך שבשעות אחר הצהריים ניתן לראות בגינה אחוז נכבד של ילדים, שאחריהם מדדה אחוז נכבד של נוטלי מגה גלופלקס.
"סבתא, למה יש לך שרירים חזקים כל כך?" "כדי שאוכל להרים אותך למגלישה נכדי היקר".
איפה עובר הגבול?
ברור לחלוטין שישנה בעיה. אם הם לא יעזרו לנו, סביר להניח שלא נצליח לג'נגל בין הילדים לעבודה. אבל איפה עובר הגבול?
הגננות היום מכירות את רוב הסבים והסבתות של ילדי הגן כמעט כמו את ההורים, אנשים מבוגרים דוחפים במעלה הרחוב עגלות במקום הליכונים, ויוצא שבמקום שנשלח להורינו תמונות של הילדים בוואטסאפ - הם שולחים לנו!
היתרונות ברורים: סבים וסבתות, בניגוד למטפלות, לא דורשים סכומי עתק, אוהבים את הילדים אהבת אמת ורק עליהם אנו סומכים בעיניים עצומות. אבל נוצר מצב שהורינו יוצאים לפנסיה האמיתית שלהם רק כשהנכדים מתגייסים וזה, חברים, לא פייר.
"אפשר לחשוב מה רציתי"... זרקה לי חברה בארוחת בוקר. "שתוותר על חוג הברידג' המטופש שלה ותבוא להיות קצת עם הנכדים. זה לא מה שחשוב באמת"?
לא. מה שחשוב באמת הוא שתפנימו כבר שההורים שלכם לא חייבים לכם כלום. אלו החיים שלהם, וזכותם המלאה לרצות יותר ללכת לראות סרט בקולנוע מאשר לצפות ביובל המבולבל מקפץ ושר.
מהיכן הגיעה ההנחה האגואיסטית שעל כל סבא וסבתא להתגייס למען גידול הילדים שאתם בחרתם ללדת? מוזר ככל שישמע לחלקכם, האחריות שלהם הסתיימה כשאתם גדלתם.
אני רוצה להאמין שביום בו יהיו לי נכדים, ארצה ואוכל להיות איתם ולעזור לילדיי. אבל אני גם רוצה להאמין שאם יבוא לי במקום זה לשבת בים, רגל על רגל, לבושה בבגד הים המחריד שלי עם העור המקומט שנוזל מכל הצדדים - אף אחד לא יעשה לי פרצוף על כך.
זכותי לשבת בים בבגד הים המחריד שלי עם העור המקומט (איור: ציפי צגלה)
"אני בסך הכל רוצה שילדיי יגדלו באווירה משפחתית וחמה" יתחסדו הלוקים בתופעה האנוכית.
רוצים אווירה משפחתית וחמה? אל תשפטו אותם כשיעדיפו לשחק רמי עם חברים במקום להרכיב פאזל של מיקי מאוס. הראו להם שזה בסדר לפעמים לרצות לנוח בבית במקום לתזז אחרי הקטנטנים בפארק.
פרגנו להם למרות רצונכם העז שיתנו יד כשקשה.
שחררו אותם. הם עשו את שלהם. עכשיו תורכם.
• דיאטה, אופנה, מתכונים ועוד המון דברים מעניינים - עכשיו במדור הלייף סטייל!
• עוד במדור: 15 דברים שלמדתי בתור אמא
• 5 חודשים לארח הלידה - ציפתה לי הפתעה!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו