לידה והנקה הן חוויות רבות עצמה וייחודיות שרק נשים מתנסות בהן. לצד הפליאה והאושר שביצירת חיים והענקה, כרוכות בלידה ובהנקה חוויות של כאב פיזי ושל אובדן החופש.
החברה בה אנו חיות ופועלות מתקשה להכיל את הרגשות הקשים והשליליים שלעיתים מתעוררים בהקשרים אלו. למשל אני, את בני יחידי בחרתי שלא להניק. הרגשתי שזה לא נכון לי, פשוט לא התחברתי לזה, לא רציתי אפילו לנסות.
הלחץ מצד האחיות בבית החולים היה רב ואפילו טורדני. ובכל זאת, עמדתי על זכותי להאכיל אותו בבקבוק ולאפשר גם לאביו ליהנות מהאכלה. התינוק שלי כבר בן 27 ועדיין, כשהנושא עולה אני מקבלת תגובות תמוהות, מה? למה לא הינקת?
חשוב לי להגיד, אני בטוחה שכולם צודקים והנקה זה הדבר הכי בריא לתינוק, ועדיין, צריך לתת לגיטימציה לכך שמגיע לאימהות את חופש הבחירה. ולא להכריח אותן להניק בגלל לחצים סביבתיים שכך נכון. נשים רבות חשות שהאימהות שלהן עומדת למבחן באופן תמידי ולתחושות האלו מתלווה בדידות קשה.
כידוע, מדינת ישראל לוקחת צד במה שאמור להיות החלטה פרטית של כל אישה באשר היא. ישראל היא מדינה מעודדת הנקה, בשנת 2011 אף היה ניסיון להעביר חוק בכנסת לאיסור פרסום תחליבי חלב.
מדובר בנושא שאין בו נכון או לא נכון, לרך הנולד עדיפה אמא מתפקדת ומאושרת, גם אם אינה מניקה, מאשר אימא מתוסכלת ומדוכאת, שמניקה נוכח החרב החברתית המונחת על צווארה. אין לקחת צד בנושא זה ולהפכו למה שאינו, מדובר בחלק מזכותה הבסיסי של כל אישה על גופה וחייה ולא בנושא שראוי שיהפוך לנחלת בחירת הכלל עבורה.
מחר נציין את יום האישה הבינלאומי. העובדה שהדברים אותם אני כותבת אינם מובנים מאליהם, גם בשנת 2018, מוכיחה שלמרות ההישגים הרבים במאבקנו המשותף להעצמה וקידום נשים, הדרך עוד ארוכה.
ובחזרה לאימהות הטריות, חשוב שתדענה שאנו איתן. הסביבה האישית שלי והתמיכה הרגשית לה זכיתי כשילדתי והתחבטתי בשאלת ההנקה, היא שסייעה לי לצאת מחוזקת מאותה התקופה.
רגשות האשם והסוגיות המצפוניות ילוו כל אם משך כל חייה, דילמת ההנקה היא רק תחילת הדרך. ההנקה היא זכות של כל אישה, לא חובה חברתית שניתן להטיל עליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו