התפקיד החדש של דני פרידלנדר: "גם המדינה שלנו מבינה שהיא צריכה טיפול"

כולם מכירים את דני פרידלנדר כפסיכולוג (לשעבר) של "חתונה ממבט ראשון", מה שהפך אותו "לפסיכולוג של המדינה". מאז האסון של ה-7 באוקטובר הוא מופיע באולפני החדשות ומספק את תובנותיו על ההשפעות הנפשיות של האירועים הקשים ועל האופן שבו אפשר להתמודד עם חוסר הוודאות והחרדה המצטברת של הציבור בתקופה הזו. בריאיון ל"ישראל היום", שמתבצע בזמן ההמתנה לתגובה האיראנית לחיסולו של איסמעיל הנייה הוא מנסה להסביר מה עובר על החברה הישראלית ועל איך הנפש הישראלית מתמודדת עם הטראומות ועם ערעור תחושת הביטחון הקולקטיבית.

עם פרוץ המלחמה, פרידלנדר מצא את עצמו מופיע בתקשורת בתפקיד חדש ומאתגר – 'המרגיע הלאומי'. "באחד הימים הראשונים למלחמה, נחמן שי, שזכור לכולם כמי שהיה המרגיע הלאומי במלחמת המפרץ אמר לי באולפן 'אני הרגעתי אותך, היום זה התפקיד שלך'. אז הבנתי שגויסתי", הוא משתף.

פרידלנדר, שהתחיל להקליט פודקאסט משלו "50 דקות", מסביר שהוא חושב שהעובדה שהפך לדמות מוכרת ואמינה מהטלוויזיה יצרה לו תפקיד חשוב. "אני פשוט מוכר מאז ימי 'חתונה ממבט ראשון', ובגלל זה האולפנים רוצים אותי", הוא מסביר. "הם מחפשים מישהו שיוכל להציע תקווה, אור ואופטימיות בתקופה חשוכה זו".

מאז תחילת המלחמה, פרידלנדר מסתובב בין הרצאות ותוכניות טלוויזיה, ולאט לאט הוא מבין שאנשים זקוקים לתקווה ואופטימיות. "אי אפשר להישאר ב-7 באוקטובר", הוא אומר. "לאט לאט אני הופך להיות קול של הרגעה. יש המון חוסר אונים וצריך להביא תקווה לאנשים. אני מביא את הקול של הפסיכולוגיה החיובית, שיהיה מחר וצריך לתכנן את המחר".

"מישהו שיוכל להציע תקווה, אור ואופטימיות בתקופה חשוכה זו". פרידלנדר / צילום: אוהד קב

חוסר ודאות כאורח חיים

במהלך השיחה, פרידלנדר מציין את התחושה של חוסר הוודאות שמאפיינת את התקופה הזו. "הוודאות היחידה שיש לנו כבני אדם היא שנמות, ולרוב זו ודאות שאנחנו מכחישים אותה ביומיום", הוא מסביר. "התקופה הזו הביאה אותנו למפגש גדול עם חוסר אונים וחוסר הוודאות. קיבלנו כל כך הרבה הוכחות שהכול שברירי ולא בטוח, וזה נוכח בכל מקום בחיי היומיום שלנו".

פרידלנדר מסביר שערעור תחושת הביטחון הזו ושיקוף חוסר הוודאות זו אחת הטראומות הגדולות שאנחנו כישראלים מתמודדים איתן, והדרך להתגבר עליהן היא באמצעות דברים שגורמים לנו להרגיש בשליטה, גם אם זה רק למראית עין.

לטענתו, החברה הישראלית עברה תהליך של התבגרות מהירה ומכוננת. הוא משווה את המצב של המדינה למצב של ילדים שגדלים להורים לא מתפקדים, ולא חוסך ביקורת מהממשלה. "כשילדים גדלים להורים שלא תפקדו, הם מתחילים לגדל את עצמם," הוא אומר. "אנחנו כעם עברנו טראומה ב-7 באוקטובר, וכמו ילדים אלו, אנחנו הופכים למבוגרים סופר מתפקדים".

"אנחנו הפכנו לעם ללא מנהיגות", הוא אומר. "הבית שלנו, שהיה המקום הבטוח ביותר, חולל – וזה יצר טראומה קשה מאוד עבור ישראלים רבים. הרגע שבו המוסדות שאמורים להגן עליהם כשלו, היה הרגע שבו הבינו שאין מי לשמור עליהם והם חייבים לדאוג לעצמם".

לדבריו, המחקרים מראים שכשההורים לא מתפקדים הילדים מתחילים להגן על עצמם. הם מאבדים את התמימות, מתבגרים ומתחילים להגן על עצמם. במקרה הזה, ההורים מבחינתו הם הממשלה והאזרחים הילדים. "הישראלים הולכים ומגנים על עצמם, והפכו למבוגרים לפני זמנם", הוא מוסיף.

עשייה כדרך התמודדות עם חוסר הוודאות

אחד המסרים המרכזיים שפרידלנדר מבקש להעביר הוא החשיבות של עשייה פעילה כדרך להתמודד עם הטראומה וחוסר האונים, בדגש על ההמתנה לתגובה האיראנית שלא מגיעה. "כשאתה מרגיש שאין מה לעשות אל מול הסכנה, תעשה דברים אחרים", הוא מסביר. "עשייה מוציאה אותנו מחוסר אונים. אין לנו יכולת להילחם מול איראן ישירות, אבל אנחנו מחכים לדבר הגדול הבא. זה זמן מצוין לפעולות שמשמרות תחושת שליטה, כמו סידור הבית, משחק עם הילדים או בניית פאזלים".

התמודדות עם שחיקה: "גם פסיכולוגים זקוקים לטיפול"

דני לא מסתיר את השחיקה האישית שהוא חש בעבודתו האינטנסיבית. "השחיקה היא המקום שבו אתה מפסיק לעבוד עם הרגשות שלך כדי לא להרגיש כאב," הוא מסביר. "כפסיכולוג אני מרגיש שאין לי לוקסוס להתעייף. אבל גם אנחנו צריכים מישהו שיטפל בנו".

הוא מדבר על החשיבות של תמיכה הדדית, במיוחד בקרב אנשי טיפול כמו פסיכולוגים ועיתונאים שנמצאים תחת עומס נפשי רב: "צריך לזכור שגם גדולים צריכים שיטפלו בהם, בין אם הם הורים, פוליטיקאים או אנשי מקצוע".

"גם המדינה שלנו מבינה שהיא צריכה טיפול"

לסיום, דני מדבר על הצורך החיוני לשמור על אופטימיות ותקווה, למרות הקשיים והמצוקות. "המדינה שלנו מבינה שהיא צריכה טיפול," הוא אומר. "אנחנו צריכים להמשיך קדימה, לתכנן את המחר ולא להישאר ב-7 באוקטובר. החיים חייבים להמשיך, ואנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לבנות עתיד טוב יותר". לדבריו, פסיכולוגים וגורמי טיפול אחרים משחקים תפקיד חשוב בגישור בין החדשות לבין הנפש של האנשים, והם נדרשים להיות קול של תקווה ואור בתוך החושך.