מחקר חדש קובע: נשים לבנות פחות גאות בגוף שלהן

בעידן של רשתות חברתיות ומסרים תרבותיים מעורפלים, דימוי הגוף הנשי הופך לשדה קרב שבו מציאות ופנטזיה מתנגשים. נשים נאלצות להתמודד עם לחצים חיצוניים ולעיתים מוצאות את עצמן במאבק פנימי על הערכה עצמית וקבלה.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת דרהאם הבריטית ופורסם באתר המדעי Plos One ביולי, בחן את השפעות הגיל והלחצים הסוציו-תרבותיים על "הערכת הגוף" – תחושות של חיוביות וגאווה לגבי הגוף – בקרב שלוש קבוצות מדגם מחקריות: נשים מערביות לבנות, נשים שחורות מניגריה ונשים סיניות, ומצא כי נשים לבנות פחות בטוחות בגופן מאשר נשים מתרבויות אחרות, כשהחוקרים גילו גם שנשים מערביות חוות גם לחץ תקשורתי רב יותר להיות רזות בהשוואה לנשים שחורות מניגריה ולנשים סיניות מכל הגילאים.

המחקר, שכלל יותר מ-1,100 נשים בגילאים 18 עד 80, נועד לספק תובנות חדשות לגבי השפעות התרבות והגיל על הערכת הגוף – שני היבטים שעליהם נערכו מחקרים מועטים עד כה. במסגרת המחקר, המשתתפות נתבקשו למלא שאלונים כדי להבין יותר את תחושת ההערכה העצמית שלהן כלפי גופן והלחצים שהן חוות סביב דימוי גוף מצד משפחה, חברים והתקשורת.

החוקרים גילו שכל שלוש הקבוצות חוו הערכה יציבה יחסית לגוף בגילאים שונים, אך היו הבדלים תרבותיים "משמעותיים". נשים מערביות לבנות, כך עלה, חוות לחץ תקשורתי גבוה הרבה יותר להתאים לאידיאלים של גוף רזה או אתלטי לאורך כל חייהן. הלחץ אמנם פחת עם הגיל, אך גם במינימום, הלחץ שחוו נשים מערביות היה עדיין גבוה מזה של הקבוצות האתניות האחרות.

נשים שחורות מניגריה הציגו את ההערכה הגבוהה ביותר לגופן ולחץ תקשורתי נמוך הרבה יותר בנוגע לדימוי גוף. עם זאת, הן גם דיווחו על רמות לחץ גבוהות מצד חברים על הופעתן אשר פחתו עם הגיל. נשים סיניות דיווחו על לחץ גבוה ומתמשך מצד משפחה וחברים בנוגע לדימוי גוף, אך הלחץ הקשור לתקשורת היה נמוך יותר ופחת עם הגיל עבורן והן המשיכו בעיקר לתמוך בדימוי גוף רזה בכל הגילאים.

נשים בכל שלוש הקטגוריות חוו רמות לחץ דומות מצד המשפחה, אך המחקר הראה שהלחץ פחת "באופן משמעותי" עבור נשים מערביות לבנות ונשים שחורות מניגריה ככל שהתבגרו. עם זאת, הוא נותר גבוה עבור נשים סיניות.

מנהלת המחקר, לואיז הנסון, אמרה: "רוב המחקר עד כה על הערכת גוף התמקד בנשים צעירות מערביות לבנות. רצינו להרחיב את היקף המחקר ולכלול גם נשים מבוגרות ותרבויות אחרות, שכן קבוצות אלו הוזנחו היסטורית. גילינו שהערכת הגוף הייתה יציבה יחסית בכל הגילאים, ולחץ סוציו-תרבותי היה קיים בכל התרבויות, אולם, מידת הלחץ והמקור שממנו הגיע השתנו בין התרבויות.

עוד הוסיפה הנסון: "בהתבסס על התוצאות שלנו, אנו מציעים שכאשר 'מפתחים התערבויות' להעלאת הערכת הגוף, מומחים צריכים להתייחס לכל קבוצות הגיל ולא רק לנשים צעירות. בנוסף לכך, יש גם צורך בהתערבויות המותאמות תרבותית, כגון הרחבת אוריינות התקשורת עבור נשים מערביות לבנות שדיווחו על הלחץ הגבוה ביותר בתחום זה".

במונחים מעשיים, החוקרים מאמינים שממצאיהם מצביעים על כך שהתערבויות לשיפור הערכת הגוף צריכות להתייחס לכל קבוצות הגיל ויש ולבחון כיצד ניתן למקד אותן תרבותית כדי לשפר את האפקטיביות. לבסוף, הם הביעו תקווה כי המחקר ישמש כקרש קפיצה לעידוד מחקרים בין-תרבותיים נוספים כדי להבין טוב יותר את הדינמיקה התרבותית המשפיעה על הערכת הגוף.