את רנא רסלאן פגשתי לפני שנים רבות בבית הקפה שבו עבדתי בנתב"ג. גבוהה ויפה עם תלתלים כהים ארוכים וחיוך שובה לב, היא הייתה עוצרת נשימה ביופייה. הייתה לה הילה מיוחדת ויוצאת דופן, כמו אמזונה באמצע קומת השחקים של נתב"ג.
אני מטר וחצי, מגיעה לה לפופיק בערך, לא מתרגשת מסלבריטאים (באלה נתקלתי על בסיס יומיומי בעבודה), אבל היה ברנא רסלאן משהו אחר. הייתה בה חמימות עממית של אחת שגדלה בוואדי, לצד אנרגיה של מלכה באמירויות. דיווה אמיתית, אבל נטולת מניירות (לפחות בפעם ההיא שנפגשנו).
אני בקושי צופה בטלוויזיה, ואל התכנים של ערוץ 12 אני פחות מתחברת, אבל ממש במקרה נתקלתי בפרומו הפומפוזי והדרמטי לתכנית "חשיפה" של חיים אתגר עם רנא רסלאן, והחלטתי שאין מצב שאני מפספסת. לתוכנית הגעתי עם סקרנות שיא: סיקרן אותי בטירוף לשמוע מה תהיה הפצצה שרנא רסלאן הפילה, כפי שתואר בפרומו של חיים אתגר. עניין אותי לדעת מה עבר עליה מאז שראיתי אותה לפני אי אילו שנים בנמל התעופה בן-גוריון.
אז צפיתי בתוכנית. היא התבגרה יפה, רנא. נשארה יפה, תמירה וגבוהה. נראה שמעט התמלאה ושיערה המתולתל השחור, סימן ההיכר שלה, הוחלק.
התוכנית איתה הייתה בעיקר מריחה אינסופית של זמן. חיים אתגר מושך את דיבורו, ומתנהג ברצינות תהומית שלפרקים נראית מגוחכת על גבול המשעשעת. דחילק אחינו, אף אחד לא חי ברצינות תהומית כזאת 24/7.
חצי מהתוכנית נראתה כמו משחק לא חינני במיוחד של חתול ועכבר. רסלאן מתחמקת משאלות אינטימיות, ואתגר קצת מפעיל את הווייב שלו במתחזים ולעיתים דוחק אותה לפינות. רנא מנסה להראות לחיים קצת גוד טיים במדבר, והוא מצידו נשאר בפוזת הסובל הנצחי.
היא לא חשפה את זהותו של בעלה, לא הסגירה פרטים על אודותיו, וחוץ מלספר על חיים מלאי עושר וריקים מתוכן, לא קיבלנו באמת חשיפה כנה ואמיתית של הקישקע.
רסלאן חשפה מה שנראה לה לנכון לחשוף: חיי סינדרלה, עושר בלתי נתפס, אוסף תיקים ובגדי מעצבים בעשרות אלפי דולרים, תכשיטי יהלומים אקסטרווגנטיים על גבול הגרוטסקיים, אלפי זוגות נעליים שהיא כנראה לא תספיק לנעול בתקופת חיים שלמה, משרתים וחיי נסיכות אמיתיים.
לצד כל אלה, רסלאן תיארה קשיים בלהרות ולבסוף ויתור על פרי בטן, על אימוץ או פונדקאות, ובנוסף, על אובדן של חבר יקר לליבה, אובדן שהותיר אותה מרוקנת באופן מסוים. היא משחקת את תפקיד האישה הקטנה כבר שנים, ורק עם החבר הטוב הזה היא הרגישה את הניצוץ של העשייה והיצירה. לא רק אשת שייח', אלא יזמית ואשת עסקים.
"אני ערבייה, חיים, ככה זה אצלנו", חוזרת ומדגישה רנא בפניו של אתגר בכל מיני אופנים במהלך הריאיון, רק כדי להזכיר לו שמה שנראה בעיניו עניין פרימיטיבי, הוא בכלל עניין תרבותי.
בעיקר נראה היה שרנא רסלאן בודדה ומתגעגעת לימים פשוטים יותר: למשפחה, לארץ, לתחושת מילוי ואושר. חיים אתגר יכול היה לוותר על המניירות הרציניות המיותרות, הפאוזות הדרמטיות המאולצות, הדיבור האיטי המכוון והטון הפומפוזי של כל משפט שמוביל לפופוליזם בשקל.
"הפלת פה פצצה", הוא אומר לרנא רסלאן על קשייה להרות. זו לא פצצה, חיים, זאת מציאות חייהן של מיליוני נשים ברחבי העולם. הפצצה האמיתית הייתה הבדידות שלה, כי בין השורות, רנא רסלאן נחשפה בבדידותה האיומה.
החשיפה האמיתית הייתה, כך נראה, הקושי של רנא לחשוף משהו קונקרטי על אמת, הקושי להודות בבדידות האיומה שנראה שהיא חשה. היא אולי לא מחשיבה את עצמה כאחת שחיה בכלוב מזהב, אבל היא ודאי לא נראית כאישה שחיה כציפור חופשייה ומאושרת. למרות שהיא העידה שאף אחד לא קובע לה מה לעשות, היא עדיין סגורה בתוך חוקים חונקים של תרבות שלא מאפשרת לרצון נשי חופשי להתקיים בכלל. אולי לא הכל זה שחור או לבן, אולי רנא נמצאת איפשהו באמצע לא מוגדר, בחלל ריק.
אי היכולת שלה להרות הייתה פיסת מידע רכילותית צהובה, ולא לב-לבו של העניין. לאורך כל התוכנית התחשק לי לחבק אותה חזק-חזק, כי למרות שהיא מלכה, אמזונה, דיווה ואשת שייח' שחיה חיים של מלכה בדובאי, הרגשתי שהילדה החיפאית מוואדי ניסנאס שחלמה להיות סינדרלה, התבגרה. היא גילתה שבסופו של דבר לא רק בגדי מעצבים, תכשיטים, תיקים ונעליים מגיעים עם תג מחיר גבוה, אלא גם סיפורי אגדות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו