כשמדברים עם ניסן סולימני על התקופה שלפני המהפכה החומייניסטית, הוא אומר: "כל זיכרונות הילדות שלי משם הם זיכרונות טובים". סולימני (55) עלה מאיראן לישראל באוקטובר 1979, שמונה חודשים אחרי המהפכה.
המדינה המוסלמית החדשה ברפובליקה האסלאמית הוכרזה ב־11 בפברואר באותה שנה וסימני השינוי הורגשו בכל מקום, אבל סולימני עדיין זוכר את החיים במדינה החופשית, בעלת האופי המערבי. "השפע והראשוניות הגיעו קודם כל לאיראן", הוא מספר, "למשל, כבר אז היו שם כספומטים שהוו חידוש, או טלוויזיות צבעוניות שהגיעו במהלך שנות ה־70. אני עוד זוכר את הצפייה בטלוויזיה צבעונית במונדיאל ב־1974".
"בתקופת השאה לא חשתי שונה משום בחינה, גם בתור יהודי", אומר סולימני, "החינוך שם היה פלורליסטי ולמדתי עם מוסלמים. לחבר הכי טוב שלי קראו עלי ראשידי וזה היה טבעי".
ההחלטה לעלות לישראל היתה יוזמה שלו. "בזמן המהפכה כל חבריי החלו לעלות ולמעשה נותרתי ללא חברים", מספר סולימני, כיום תושב ראשון לציון ואב לשלושה, "כל מי שיכול היה לצאת - כבר יצא, וזה מה שדחף אותי. אחרי 40 שנה יודעים בוודאות שההחלטה לעלות היתה נכונה וברוך השם, הכל הסתדר לטובה".
"ההחלטה לעלות היתה נכונה". ניסן סולימני, היום
גם קובי שאוליאן (47) החליט לעלות לבדו לישראל כשהיה בן 15, אולם במקרה שלו מדובר היה במניעים ציוניים נטו. הוא גדל באיראן שלאחר המהפכה האסלאמית, תחת שלטון האייתוללות, ועלה רק ב־1988. "חומייני היה נגד הציונים אבל לא היתה בעיה בהכרח עם יהודים, ובלבד שיהיו תחת דגל איראן", הוא אומר, "לכן זיכרונות הילדות שלי מאספהאן מתוקים כולם. חייתי עם המשפחה, הקהילה היתה חמה ומלוכדת ומרבית המפגשים התקיימו בבית הכנסת.
"אני זוכר שבכל יום אחר הצהריים הייתי משחק כדורגל עם חבריי המוסלמים, ועדיין, פה ושם הספקתי לחוות גילויי אנטישמיות בגלל היותי יהודי. פעם אחת, כשראו שהלכתי לבית כנסת עם כיפה לראשי, החלו קללות והרביצו לי, אבל כילד לא זכרתי את זה כחוויה משמעותית במיוחד".
מרגע שגמלה בליבו של שאוליאן ההחלטה לעלות לישראל, עשה זאת במהלך דרמטי במיוחד. "ברחתי לגבול פקיסטן באמצעות תשלום למבריח", הוא מספר, "באמצע הלילה גילו אותנו אנשי המהפכה האסלאמית והחלו לירות לעברנו. בנס ניצלנו. זה היה בהחלט לא נעים".
כיום הוא גר בראשון לציון, אב לשניים. "ההחלטה לעלות היא החלטה משנה חיים", הוא אומר, "אני מאוד מחובר לכאן. בסופו של דבר, אתה מבין שמקומם של היהודים הוא בארץ".
כיום פועלת בישראל קרן מיראז' - קרן פילנתרופית שהוקמה ב־1998 - במגוון תחומים עבור קהילת יוצאי איראן, בין השאר בפיתוח הנגב ובתוכנית "כנפיים" לחיילים בודדים עולים.