כווית או סעודיה: מי הבאה שתנרמל את יחסיה עם ישראל?

מי תהיה המדינה הבאה במפרץ שתנרמל יחסיה עם ישראל? על רקע השינויים הגיאופוליטיים באזור, ובראשם הממשל הדמוקרטי בארה"ב, סימן השאלה עודנו מהבהב. כך או כך, עצם הפוטנציאל להרחבת הליכי הנורמליזציה באזור מוליד תהיות ועניין מרובים באשר לזהותה של "הבאה בתור".

במהלך ההכנה של סדרת הכתבות הזו, יצרתי קשר עם שורת גורמים יהודיים בכירים (ואחרים) במדינות נוספות במפרץ. ניכר כי לצד סקרנותם המתהווה לנוכח "הסכמי אברהם", הרי שחששותיהם הכנים כי יזוהו, חלילה, באמירה זו או אחרת, לא "סייעו" להם להרגיע את הדאגה. לאור רגישות הדברים, השמירה על תחושת ביטחונם האישי גוברת על חשיבות איזכורם במסגרת זו. 

ואחרי כל זאת, חריג להם הוא אדם יהודי המתגורר בכווית - נכנה אותו יוסף, לצורך הכתבה - שהסכים להיות מצוטט ולהעביר כאן את רוח מסריו. מייד לאחר הסכמי אברהם, הוביל העיתון המרכזי "כווייתי טיימס" את המסר שלפיו המדינה הערבית השוכנת לחוף המפרץ הפרסי תהיה "המדינה האחרונה" אשר תנרמל את יחסיה עם ישראל.

"מהתקשורת אני למד שיחס המדינה לישראל הוא לעומתי", הדגיש יוסף בפניי, "וצריך לזכור שלאורך השנים היא קלטה פליטים פלשתינים רבים, מה שמחדד את המורכבות של גישתה ביחס לישראל" (במחצית המאה הקודמת קלטה כווית עובדים זרים פלשתינים - בהם יאסר ערפאת, שהיה ליו"ר הרשות הפלשתינית - כמו גם מהודו וממצרים; ד"ל).

לצד זאת, הוא חידד, "קיים חופש דת בכווית ואין להם בעיה עם יהדות כשלעצמה. למעשה, לא קשה להיות יהודי. הבשר כשר על פי החוק ואפשר לחיות חיים אורתודוקסים, אם כי ללא מניין. בחג הסוכות ישבתי בסוכה, והגם שאין בית כנסת במדינה לא נראה לי שתהיה בעיה להקים פה בית תפילה. הציבור הכוויתי, מצידו, איננו כה אנטי-ישראלי. לא נתקלתי בעוינות כלשהי כלפי ישראל כששמה עולה בשיחות יומיומיות".

להערכת יוסף, החיילים היהודיים בצבא ארה"ב שנמצאים באזור כווית מונים קצת יותר ממניין, ויש באפשרותם להתפלל בערב שישי. "יהודיה שפגשתי בכווית סיטי סיפרה לי שבמהלך העשור האחרון היא פגשה לפחות שש-שבע משפחות יהודיות, שחלקן עזבו בינתיים". בסך הכל, שיעור החיילים היהודיים בצבא ארה"ב אשר משרתים במפרץ הפרסי מוערך בכמה מאות, לצד קהילות קטנות מאוד שנוצרו בהקשר לתנועת עסקים.

על שימור יחסיו עם יהודים מהאזור, סיפר יוסף כי הוא "נמצא בקשר קרוב עם איגוד הקהילות היהודיות במפרץ (AGJC) ועם משפחת נונו (אברהים דאוד נונו, נשיא האיגוד; ד"ל). עד היום יצרנו קשר, בעיקר בזום, בחגים ובמועדים – ראש השנה, חנוכה, תשעה באב, פסח, שבועות".

נונו כשלעצמו נמנע מלמסור התייחסות נרחבת בעניין, והסתפק באמירה זו: "הקהילות היהודיות של ערב הסעודית, כווית, עומאן וקטאר נרגשות לשמע ההתפתחויות באזור, ומצפות להמשכן".

גורם יהודי אחר במפרץ ציין כי "מטבע הדברים, אם הסכמי אברהם יתרחבו יגיעו לכאן יותר ישראלים", והוסיף כי להערכתו "לעומת עומאן, שבה נותרו יהודים בודדים, דווקא בקטאר - המתחרה בדובאי - יש פוטנציאל אם ייחתמו הסכמים עם ישראל. להערכתי, במקרה כזה, יהודים רבים יצטרפו אליה בהדרגה והקהילה עשויה בהחלט לגדול".

אלכס פטרפרוינד, נשיא שותף של "שערי מזרח", המועצה היהודית באמירויות, שיתף בדרך עקיפה כי "הקהילה שלנו הפכה כתובת המרכזית עבור כל הצרכים היהודיים-קהילתיים באיחוד האמירויות. כולנו חולקים מטרה משותפת והיא בניית הקהילה שלנו - הן לטובת אלו מאיתנו שחיים כאן והן למען עשרות אלפי התיירים היהודיים המבקרים מדי שנה".

בהקשר הזה, הוסיף פטרפרוינד כי "מרגע שהקהילה כאן עלתה לבמה (לתודעה) היהודית העולמית, נדרשנו להיכנס לפעולה מהר מאוד ואנו מסוגלים לעזור לקהילות היהודיות הקטנות - שגם כן 'הוטלו' לבמה הזו", כלשונו.

לכל הכתבות בסדרה - לחצו כאן