מחר: פסטיבל החוגג דו-קיום יהודי-מוסלמי במרוקו

מחר (ראשון) יפתח בעיר הנמל אסווירה במרוקו פסטיבל אנדלוסי אטלנטי חגיגי המתרחש מזה עשור ומחצה. מהות הפסטיבל, שימשך שלושה ימים, היא דו-קיום ויופיעו בו ישראלים רבים. 

בעיר אסווירה שורר דו-קיום בין יהודים למוסלמים זה שנים רבות, והיא אף הייתה בעלת רוב יהודי לתקופה קצרה (בראשית המאה ה-20 התגוררו בה כ-12 אלף יהודים). העיר תופסת מקום של כבוד בהוויה החינוכית במרוקו. הרוב היהודי במקום התקיים אף שמצב כזה אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה האסלאמית, היות ובעיר היו בזמנו מעל ל-30 בתי כנסת ופחות מעשרה מסגדים. 

"אסווירה בעייני היא מגדלור, היא מעיין של השראה, והפסטיבל האנדלוסי האטלנטי שמתקיים בה מאפשר למבקריו לחוות אפילו לזמן מוגבל איך יחסים בין יהודים ומוסלמים יכולים להיראות במרחב תרבותי משותף ובמקרה הזה אנדלוסי", מציינת עינת לוי, יזמית וחוקרת בפורום לחשיבה אזורית ובמכון "מתווים", שהקימה את "קונקשן למרוקו" לפיתוח קשרים אזרחיים בין המדינות.  

ביטוי נוסף לחשיבותה הסימלית של אסווירה השתקף בחודש שעבר כשבמרוקו אושרה לראשונה - תוכנית לימודים הכוללת התייחסות להיסטוריה של היהודים בממלכה, ולמקומם בתרבות ובחברה. בכך מוענק ביטוי ללמעלה מאלפיים שנות היסטוריה, תוך התייחסות להווה. זאת, כחלק ממהלך נרחב שנערך במרוקו לכלול התייחסות לכלל מרכיביה התרבותיים (למשל לקרטגים, אמזיע'ים ועוד, ד"ל), תוך מהלך מרוקני מחושב ללכת לכיוון של רב-תרבותיות באמצעות החינוך האזרחי.

לוי מדגישה כי השינוי בספרי הלימוד במרוקו הוא לפני הכל עניין מרוקאי פנימי, ואינו קשור ישירות להתפתחות המדינית בין ישראל ומרוקו. "מדובר בסיפור של מתינות ורב-תרבותיות, וזה גם מה שמסביר את הבחירה בעיר אסווירה כמקרה בוחן הכי מתאים לסיפור כזה. הרי ישנן קהילות יהודיות במרוקו עם מורשת יהודית עשירה ועתיקה יותר, אבל המורשת הזו כוללת לעיתים גם רדיפות או תקופות פחות חיוביות ביחסים שבין הדתות. אלה הן כמובן אפיזודות היסטוריות שלא נמשכו זמן רב, אבל גם הן חלק מהסיפור. חשוב בהקשר הזה לזכור שספרי הלימוד אינם מייצגים ואינם אמורים לייצג את ההיסטוריה כולה, אלא מהווים כלי בידי המדינה שרוצה להבטיח שהנרטיב הלאומי, הפוליטי, החברתי והתרבותי 'הנכון' הוא שיועבר לדור הצעיר, ולכן הפרטים שבהם נבחרים בקפידה".

בפועל, תוכנית הלימוד שאושרה בבתי הספר בחודש שעבר כוללת שני ספרים חדשים, ובהם בין היתר תיאור אורחות חייהם והשפעתם של היהודים בצל תקופת הסולטאן מוחמד בן עבדאללה, חלק מהשושלת העלווית השלטת במרוקו עד היום. הספרים, המיועדים לכיתות ד' ו -ו',  כוללים בין היתר סקירה מהמאה ה 17 ועד לימינו אנו. כך למשל, בינואר השנה חנך מלך מרוקו את "בית ד'כירה" (בית הזיכרון) למורשת היהדות בעיר אסווירה והתקיים שיתוף פעולה בין מנהיגים דתיים יהודים ומוסלמים – כאשר גם ביקור זה נכלל בספר הלימוד.

לוי, החוקרת את ההכרה וההתחדשות היהודית בעולם הערבי, מדגישה כי אף שמספר היהודים במדינות ערב הולך ופוחת, אפשר להתנחם בעובדה שהמורשת היהודית זוכה בשנים האחרונות להכרה ולעדנה מחודשת. "מרוקו מודעת לכך שמאז שהיהודים החלו לעזוב את מרוקו, היא מאבדת חלק מנכסי המורשת שלה ומאופייה הרב-תרבותי. לכן, בעוד מספר היהודים במרוקו ממשיך לרדת - אם לאור משבר הקורונה ואף קודם לכן לאור העזיבה של הצעירים היהודים עם סיום הלימודים - היהדות דווקא מקבלת הכרה רשמית במסגרת החוקה המרוקאית ונוכחותה במרחב הציבורי גוברת". 

לוי מסכמת: "השינוי בתוכנית הלימודים המרוקאית הוא חלוצי ומבורך, והוא צעד נוסף בסדרת צעדים ומהלכים שהמרוקאים מאמצעים בעקביות ובהתמדה כדי ליצור ולעצב חברה רב-תרבותית הלכה למעשה. העשייה החינוכית בהקשר הזה היא לא פחות מחיונית והכרחית לשמירת צביונה הרב-תרבותי והבין-דתי של מרוקו, ויש שיאמרו גם לביטחונה ויציבותה". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו