מָרוֹקָאִי דַּבֵּר עִבְרִית: המוסלמים במרוקו לומדים את לשון הקודש

אז מה אם הסכם ישראל-מרוקו איננו נכלל רשמית בהסכמי אברהם?! בפועל, אין הבדל מהותי בפרטיו לעומת יתר ההסכמים. היחסים ההדדיים חודשו באותה נשימה ומהווים חלק מאותו חלון הזדמנויות שנפתח בספטמבר 2020. מבעד לשורת תחומים כלכליים־אקדמיים, מעניין במיוחד לבחון את ההיבט הסוציולוגי-תרבותי המשפיע ישירות על חיי הקהילה היהודית בממלכה שבצפון מערב אפריקה, כמו גם על הקשר של הישראלים אליה.

אחד הדברים המרתקים שבולטים באחרונה הוא רמת העניין והרצון שמגלים המרוקאים המוסלמים ללמוד את השפה העברית. "אנו מקבלים פניות רבות בנוגע לקורסי עברית מאנשים פרטיים שרוצים לדעת את השפה, פשוט כי המרוקאים אוהבים שפות וידועים כדוברי שפות רבות", מספרת עינת לוי, יועצת מדינית וכלכלית בצוות הנציגות הישראלית שבעיר הבירה רבאט.

לוי מבקשת לחדד כי "גם בעלי עסקים ונותני שירותים מעוניינים ללמוד עברית, מתוך הבנה שיש כאן גם הזדמנות כלכלית עבורם". לעניין הזה נלווה גם גורם חזותי מובהק: השפה העברית נראית יותר ויותר בסמטאות השווקים והערים העתיקות - הפעם לא בשל פעולה מצד המלך או הממשלה, אלא כיוזמה של תושבים ובעלי עסקים המתרגשים לקראת שיבת התיירות הישראלית למרוקו, על רקע חידוש היחסים בין המדינות.

ב'מלאח' שבעיר הנמל אסווירה, אחד משני האזורים שבהם יהודי העיר התגוררו בעבר וקיימו בו חיים יהודיים מלאים, מתנוסס כעת שלט בית המרקחת גם בשפה העברית. לוי: "השלט בעברית הוא סמל להתחדשות תרבותית, הזמנה ועדות לקשר ההדוק שבין תרבות ותיירות, ויותר מכך - יש בו עקבות של שייכות".

לוי, חוקרת ויזמית אשר נעה על הקו בין ישראל למרוקו בעשור האחרון, מוסיפה בהתרגשות כי "אחרי שנים של תנועה מתמדת בין המדינות, הקמה של קהילות וירטואליות ליוצאי מרוקו לפי ערים, וכוחו של געגוע אדיר - אני מתחילה להבין שעכשיו יש לי הזדמנות להיות חלק מהקהילה של יהודי מרוקו שעודם מתגוררים בה. זה דבר גדול, גדול מאוד".

מרוקו: סיפור חדש-ישן

במרוקו חיים כיום בין 1,500 ל-2,000 יהודים - מתוכם כ־1200 בקזבלנקה, 120 במרקש, 60 בפס, ועשרות נוספים במקנס ובאגאדיר) - ומקורות בקהילה מדברים על "התעניינות הולכת וגוברת של ישראלים שמעוניינים לעבור למרוקו  באופן קבוע לצרכים עסקיים, בהם גם פנסיונרים שמעוניינים לעבור למרוקו בשל רמת החיים הזולה".

תחזיות תיירותיות אופטימיות למדי על מאות אלפי תיירים ישראלים שיבקרו במרוקו מדי שנה, כמו גם ציפייה לתיירים מרוקאים שיבקרו בישראל, כבר מיתרגמות למעשים: רבאט מתכננת קורסי עברית למדריכי טיולים מקומיים, ובמקביל לפתוח מסלול חדש לתואר שני בביה"ס הגבוה לתיירות בטנג'יר שישלב בין לימודי עברית לבין היכרות עם אתרי המורשת היהודיים במרוקו ועם התייר הישראלי והיהודי.

התפתחות מעניינת נוספת שאירעה השנה היא ציונו בישראל – זו הפעם הראשונה - של יום ההכתרה השנתי של המלך מוחמד השישי, שחל בחודש יולי. ביישובים יקנעם, עכו, נתניה, דימונה ואחרים צוין האירוע באופן רשמי, והיווה הזדמנות נוספת לחגוג את חידוש היחסים הרשמיים.

למעשה, התאפשר בפועל החיבור הפוליטי בין שני המרחבים של ישראל ומרוקו, שעל אף שהיו מחוברים מבחינה תרבותית, עדיין היו מנותקים יחסית עד כה מבחינה מדינית וכלכלית. אמנם לא הייתה מניעה להסתובב בזהות ישראלית במרוקו, וזו התקבלה בברכה רוב הזמן, אבל הרושם הוא כי באירועים רשמיים - בפסטיבלים, באקדמיה ועוד - היה בכך מן האתגר, לצד חשש שהנוכחות הישראלית תמשוך ביקורת ציבורית בקרב תנועות החרם.

"כעת המצב הוא אחר", מנתחת לוי את המצב הנוכחי, "יש קשר רשמי חזק וברור, וזה מקל על פעילות ישראלית גלויה ופומבית במרוקו גם בתחומים חדשים. זה מאפשר לישראלים רבים ממוצא מרוקאי להרגיש שלמים יותר, גם בזכות העובדה שמרוקו הפכה לחלק מסדר היום הישראלי: היא כבר לא רק תרבות עממית, היא בלב הפוליטיקה והעשייה המדינית, צריך להתרגל לכך וגם ללמוד על המרחבים החדשים האלה, וליצור שם חיבורים אמיתיים".

אייל בירם, מנכ"ל "ישראליז", ארגון א-פוליטי העוסק בשיפור תדמית ישראל בעולם, מציין כי "כשנחתמו הסכמי אברהם, מרוקו הייתה קצת שונה מהפרויקט שערכנו באיחוד האמירויות. מטרת הפרויקט, אשר לו אנו שותפים, היא לקרב צעירים מהעולם הערבי לישראל, ואי אפשר היה להגיע אליה בלי הזווית היהודית. מרוקו היא ביטוי לסיפור הישראלי החדש-ישן. מהשאיפה לכור היתוך, עברנו לרצון של רבים מהצעירים הישראלים לחבק את הזהויות והתרבויות ולנסח מהן סיפור חדש-ישן.

"בחסות התה המרוקאי והמסורת שמזכירה את הבית של סבתא, גם האמיתי וגם המדומה, חזרנו לארץ כדי להמשיך ולקדם את 'מנהיגי המחר' - הפרויקט הייחודי וההיסטורי שלנו, הפונה לצעירים ברחבי המזרח התיכון, המפרץ וצפון אפריקה. אנו בעצם קוראים למציאות חדשה, לשבור חומות ישנות ולהביא למפגשי איכות בין צעירים ישראלים לצעירים בעולם הערבי. ברור, מבחינתנו, שהקהילה היהודית היא אבן יסוד בקידום היחסים הללו".

אם מנסים לסכום את סך האווירה והתחושות בהוויה הנוכחת באוויר, מתברר כי מרוקו הופכת מנוסטלגיית עבר - להווה ולעתיד. "זה דבר שמרגש אותי אישית", מדגישה לוי בהתלהבות, "אנשים חלמו שנים על השינוי הזה, אבל היו זקוקים לגושפנקא של היחסים הרשמיים כדי לספר בקול רם על החלום שלהם. הם רוצים לעשות דברים עם מרוקו או במרוקו, ואלה פרויקטים ויוזמות שמחוברים לזהות האישית והמקצועית שלהם. יש לי 'קלסר חלומות' מיוחד, ובו לא מעט מהם - ואני מקווה שנזכה להגשים אותם בקרוב".

לקריאת הכתבה באנגלית

לכל הכתבות בסדרה - לחצו כאן