האם יום הכפורים יכול להיות חג של כולנו? את ראש השנה נעים לחגוג, גם בכל תרבות ולאום אחר יש חגיגות בתחילת שנה, ולכן לאף אחד אין בעיה עם חגיגות ראש השנה. אך כשמגיעים ליום הכיפורים הדברים נעשים מסובכים יותר. האם יש משמעות ליום הזה למי שאינו מאמין בנותן התורה או במצוותיו? במידה מסויימת אדם שירצה לפקוד את בית הכנסת עלול אפילו להרגיש תחושה חלקית של שקר פנימי או אפילו צביעות. הרי הוא מתכונן לחזור לסורו למחרת יום הכפורים ולחזור ולעשות כל הדברים עליהם התוודה במהלך היום. אם כן מה הטעם בלהגיע לבית הכנסת?
- כל מה שצריך לדעת: הלכות יום כיפור
השאלה הזו מקננת בתוכי כבר שנים רבות, ומחזירה אותי אחורה שנות דור. ערב יום הכפורים 1982 פלוגת השריון בה אני חייל נמצאת לא רחוק מהכפר עמיק שבגזרה המזרחית בלבנון, אנחנו מטפלים בטנקים ומנקים אותם ולפתע נגש אלי המ"פ, עולה חדש יחסית מאוסטרליה ואומר לי "בשעה 14:00 אתה נותן שיחה לפלוגה על משמעות יום הכפורים לאדם החילוני" האמת שמאד לא התלהבתי, לא אהבתי ויכוחים על עניני אמונה עם חברי לאהל ולפלוגה, בקשתי להשאיר את אמונותי לעצמי ולא ראיתי ערך רב בוויכוחים, מה גם שהתותחן בטנק שלי הודיע לי מראש שבכוונתו לאכול סנדוויץ' עם בשר לבן במהלך הצום ובאמת רציתי לקיים את מצוות הפסוק "צדיק באמונתו יחיה". כנראה שהמ"פ הבחין בתחושותי שניכרו על פני. הוא לא התבלבל ואמר לי "לא יכול להיות, ערב היום הקדוש ביותר לעם היהודי שאין ליהדות מה להגיד גם לאנשים כמוני וכמו רוב הפלוגה". האמת שהוא צודק אבל זה לא הופך את המשימה לקלה בגלל זאת.
האמת ניתנת להיאמר שהשאלה ביסודה נכונה גם לגבי שומר המצוות, שמגיע לבית הכנסת על מנת להתוודות ולבקש סליחה על דברים שגם הוא לא בהכרח יימנע מלעשותם בהמשך הדרך ואפילו במכוון. כמובן שאפשר להבחין בין מי שתודעת החטא קיימת בו אלא שהוא אינו עומד בפני יצריו ותאוותיו למי שתודעה זו אינה קיימת בו כלל. ולכן לכאורה ההבדל בין האדם המאמין המגיע לבית הכנסת וזה שאינו מוגדר ככזה הוא לכאורה גדול. אז זהו, שלא ממש.
סידור תפילה // צילום: גטי אימג'יס
אין אדם שאין לו תודעת חטא כלפי מה שהוא עצמו מאמין בו. הנביא ירמיה אומר "הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אָמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי:" אין אנו באים בטענות על כישלונות, לכל אחד יש כאלו. אנו באים בתביעה על היעדר המודעות לכישלון. כל אחד במה שהוא מאמין שראוי לא להיכשל בו. אינני יכול לבקש מאדם שלא מאמין בשמירת שבת שיתוודה על חלול שבת ויעשה על כך שקר בנפשו אבל בהנחה שכל אדם מאמין בחשיבות מצוות כיבוד אב או כבודה של רעייתו לבדוק עצמו ולראות האם הוא נהג כלפיהם כראוי. אין אדם שאינו מאמין בחשיבות של משפחה או חברה תקינה.
האם עם יד על הלב אנחנו יכולים לומר כי עשינו הכל כדי שחברתנו תהיה נקיה מלשון הרע ורכילות שלא לצורך. האם הקדשנו מספיק זמן למשפחתנו או שמא נגררנו לעסוקים מיותרים על חשבון צורכי היסוד של בני המשפחה. האם יתכן והטכנולוגיה פרצה לביתנו והתמכרנו לה בלי ללמוד ולסנן בין טוב לרע לפי מה שאנחנו מאמינים ולא לפי מה שמישהו אחר חושב. זה נכון במישור האישי אבל לא פחות במישור הלאומי. כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו מה הוא עושה כדי שהוא ומשפחתו והחברה הסובבת אותו ימשיכו לשאת בגאון את שרשרת הדורות של העם היהודי, האם אנו עושים דיינו כדי להבטיח שילדינו כולם ירצו להיות המשך של העם שמורשתו נפרסת לאורך אלפי שנים. בשביל זה כולנו צריכים יום כפור. יום של שקט, של התנתקות מכל הרעשים מסביב. כדי לחזור לעצמנו, להיות מה שאנו מאמינים נכון לכולנו. שנה טובה.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבני צהר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו