בפרשת וישלח מתואר באריכות סיפור לקיחת דינה בידי שכם בן חמור. המקרא מרבה בפרטים ומראה לנו את כל המשא ומתן בין שכם לבין שמעון ולוי. התנאי שלבסוף מתקבל הוא הבטחה של שכם שכל בני עירו ימולו את בשרם, יקיימו ברית ובתמורה יקבל את דינה אחותם. אחי דינה נאותו, ואכן בני העיר נימולים וביום השלישי כידוע מגיעים שמעון ולוי והורגים את כל הזכרים ולוקחים את דינה אחותם איתם.
מעבר לשאלות שהסיפור מעורר, ומעבר לביקורתו של יעקב אבינו עליהם "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (לד, ל) עולה פה הסוגיה מדוע השתמשו בכלי זה של ברית ובצורה מסוימת אף פגעו בו בכך שלמרות שבני העיר קיימו את מה שהתבקשו, עשו עליהם בני יעקב מרמה והרגו אותם.
אלא שצריך להסביר שבברית יש מעבר לרק ניתוח בבשר. ברית המילה הינו מעשה של התקרבות והתקדשות בקדושת הקב"ה, היא היכולת לחיות כעת חיים במבט אחר, באיכות חיים אחרת לגמרי. ומה שעשו אנשי שכם רחוק מאוד מלהיות מעשה כזה. לא הייתה כוונתם להתקרב אל ה' אלא להשתלט על בני ישראל כפי שאמרו לבני עירם: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם" (בראשית לד, כג) וכדי להשיג את מטרתם היו מוכנים לעבור ניתוח קטן על מנת לרצות את בני יעקב.
מאוחר יותר שבט לוי הצטיין בשמירת ברית המילה, כפי שמשבח אותם משה רבינו: "כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" (דברים לג, ט) "ובריתך ינצרו. ברית מילה, שאותם שנולדו במדבר, של ישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין ומלין את בניהם" (רש"י) דהיינו גם בשעה ששאר השבטים לא מלו את בניהם שבט לוי הקפיד במצווה זו במסירות נפש. גם במצרים הם היו היחידים שמלו את עצמם, אולם הפעם הראשונה שרואים את השמירה המיוחדת על ברית המילה הייתה כאן במעשה דינה.
לירן גרוס
גם מאוחר יותר, בתקופת החשמונאים (צאצאי לוי, שהרי היו כהנים) ניתן לראות את חשיבות הברית. אחת הגזרות שגזרו היוונים על ישראל היא לבטל המילה. מטרתם לא הייתה לקעקע את הסימן החיצוני שעם ישראל עושה על עצמו. אלא מטרתם הייתה, כמו שאר גזרותיהם, לשנות את תרבות ישראל, להילחם על הערכים המרכזיים שחשובים לנו. הברית הייתה הסממן המרכזי שעם ישראל הקפיד עליו לאורך השנים במסירות נפש גדולה, והיוונים ידעו שברגע שיצליחו למנוע את זה, יצליחו לגעת במקומות העמוקים ביותר של עם ישראל.
החשמונאים זיהו זאת, ויצאו לקרב על העוגנים של עם ישראל, על הבריתות שלו, על נקודות הזהות הבסיסיות ביותר שלו, על היכולת לחיות חיים כאלו שיש בהם חותם של אמת, שיש בהם שמן שלא נגעה בו יד זרה. על כל הדברים האלו לחמו החשמונאים.
גם אנו בדורנו נדרשים לחיות חיים של ברית. ברית שמסמלת רצון ובחירה גדולה במרחבים שלא תמיד בחרנו בהם, במשפחה שלנו, בעם שלנו, במסורות שלנו וכמובן בעבודת ד' שלנו. לחזור חזרה אליהם מתוך שמחה, מתוך עומק דעת, מתוך חיבור. לא תמיד זה קל, זה דורש מאיתנו לצאת מעצמנו, זה דורש מחירים, אבל לבסוף זוכים לברכה גדולה 'כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו'.
הכותב הוא רכז ההדרכה של תנועת הנוער עזרא
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו