האם יש לברך על דבר שמזיק לבריאות? כיום ישנן הטבעות על מוצרים שבהם יש שומן רווי בכמות גדולה או נטרן בכמות גדולה. האם מותר לאוכלם? לברך עליהם?
הגמרא בברכות לה: אומרת שמברכים על שמן זית "בורא פרי העץ". אולם, בהמשך הסוגיה דוחה הגמרא ואומרת שלא מברכים עליו כלל (כך הבנת הגמרא לפי רוב הראשונים), בגלל שהוא מזיק. יש מקום לבחון האם במציאות כיום שמן זית מזיק, ואם איננו מזיק כיצד משפיע הדבר על ההלכה (ובשו"ת יביע אומר או"ח ו', מ"ח, ו כתב שלא מברכים גם כיום. ויש החולקים), אולם, עלינו לנסות ללמוד מכאן את העיקרון: האם אכן אין לברך על דבר המזיק לגוף? האם לא מברכים על רוב החטיפים והמשקאות הקלים? האם אין לברך בכל פעם שיש תוית של שומן רווי או סוכר?
נחלקו בביאור הגמרא. לפי רש"י (שם) הבעיה שם איננה בכך שזהו דבר מזיק. הבעיה היא שאין זו דרך אכילה. כיוון שהדבר מזיק, אנשים לא רגילים לאוכלו, וכיוון שאנשים לא רגילים לאוכלו אין מברכים עליו. לפי זה, יש לברך על אותם דברים שהזכרנו, שהרי אנשים רבים רגילים לאוכלם, ובוודאי שזוהי דרך אכילה.
רבי עקיבא איגר (חידושי רע"א שם) מבאר אחרת את הגמרא. לדעתו, לא מברכים על דבר מזיק (גם אם זו דרך אכילה): "דסברא הוא, דעל מה שמזיק לגופו, ומרצונו ומדעתו מזיק לעצמו - לא תקנו לברך עליו, ולתת הודיה לה' יתברך". כלומר, לא ייתכן להודות לה' על פגיעה שאנו פוגעים בגופנו!
לפי זה לכאורה, אכן אין לברך על כל החטיפים והמשקאות שהזכרנו. אמנם, אין הדבר פשוט כל כך. מוצאים אנו בגמרא שיש לברך על שעורים, למרות שגם הם מזיקים לבריאות, וגורמים לתולעים במעיים לאחר ארבעים יום (ברכות לו.; שבת קט:). כנראה, שיש לחלק בין נזק ישיר שעליו אין לברך, ובין נזק עקיף, רחוק יותר (כמו זה של השעורים), שעליו מברכים.
גם לפי ההבנה הזו, לכאורה חולה סכרת שאוכל עוגה המזיקה לו – לא יברך עליו, וחולה צליאק האוכל דגן המזיק לו – לא יברך עליו, כי כאן מדובר על היזק ישיר! וכך אכן עולה מתשובת מהר"ם שיק (תלמידו של החתם סופר. או"ח סימן ר"ס). אולם, תיתכן הבנה אחרת (וכך סובר הרב אלישיב זצ"ל). ברכה ראשונה מברכים אפילו על כמות קטנה (על כלשהו). ברכה אחרונה מברכים רק על כמות של "כזית" (כעשרים ושמונה סמ"ק). ממילא, יש לברך ברכה ראשונה, כיוון שכמות מינימלית אינה מזיקה (בהנחה שזו המציאות אצל חולה זה). אולם, אין לברך ברכה אחרונה, כי כמות גדולה מזיקה, וזו אכילה של איסור.
קשה לסיים דיון קצר זה, מבלי להביא את דברי הרמב"ם (הלכות דעות פ"ד) הכותב שיש מצווה לשמור על הבריאות, וצריך להרחיק מגופו מאכלים רעים הפוגעים בגוף. ועוד מוסיף הרמב"ם, שיש לשמור על כושר גופני, ומי שנוהג בדברים אלו, לא יגיע לידי חולי.
אבי מורי ר' דוד רימון ז"ל, לקה בהתקף לב חמור בהיותו בן חמישים וארבע. הרופאים בבית החולים אמרו שיש לו שלושה חודשי חיים. באותה תקופה האמינו, שחולי לב צריכים להישאר במיטה, ולמעט עד כמה שניתן בפעילות גופנית. בעצת פרופ' גוטהיינר, שהאמין בספורט, החל אבי בפעילות גופנית ובתזונה נכונה, וכך החל לרוץ עשרה ק"מ שלוש פעמים בשבוע, להתעמל בימים האחרים ולהקפיד על תזונה נכונה. באופן זה, המשיך לרוץ למעלה משלושים שנה (עד גיל 86), ונפטר בשיבה טובה בגיל 87.
זכיתי לראות את דברי הרמב"ם מתגשמים באבי ז"ל, ולאור לימודנו, נקרא לכולם לאכול בריא, להקפיד על פעילות גופנית, ובכך לתת כוח בגופנו לעשות דברים טובים ומועילים בעולם, לעבוד את ה' בשמחה ולתקן עולם במלכות ש-די.
דבריו של הרב יוסף צבי רימון, ראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב, נאמרו בהרחבה במסגרת הכנס השנתי בסימן 'ייצור שמן הזית הישראלי - היבטים מקצועיים והלכתיים' שנערך במרכז האקדמי לב.
