בין סובלנות לכפייה דתית: מה אכפת לי מה אתה אוכל בפסח?

בביקוריי בתעשיות המזון הופתעתי וחשתי אי נעימות קלה לאור העובדה שהעובדים נדרשים לחוות תחושת השפלה כשהם יוצאים לביתם בסוף יום העבודה, כשקצין הביטחון התורן בודק לכל אחד מהעובדים את תיקו האישי, על מנת לשלול גניבת מזון. הרגשתי פגיעה בחירות, באמון הבסיסי של המפעל כלפי עובדיו ופגיעה בפרטיות. אלא שכששוחחתי עם כמה מעובדי החברה ושיתפתי אותם בתחושותי, הם ניסו להסביר לי שהם מכילים זאת בהבנה, לאור העובדה שהדבר דווקא מחזק את תחושת הביטחון ומשרה אווירה נעימה יותר בסביבת העבודה, מכיוון שהדבר מונע טעויות, גניבות או חשדות. כך, אמרו, סביבת העבודה והיצור חיובית ופרודוקטיבית יותר.

חג החירות הממשמש ובא, מהווה הזדמנות נפלאה להתבוננות במהות "החירות".

בוויקיפדיה מסבירים כי משמעותה של הזכות לחירות היא ש"האדם הוא יצור עצמאי המנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם".

כולנו שואפים לחירות אמיתית, אך מסתבר שההבדל בין חירות לאנרכיה שתשעבד אותנו לגחמות ולשרידות יום יומית דק ביותר, שכן אדם שעבורו ערך החירות הוא החופש לקבל החלטות כאוות נפשו, יכול לפגוע באלימות בזולת ולערער את בטחונו האישי או לקבל החלטה מתוך בחירה שתפגע בעצמו ובגופו.

בימים האחרונים פולמוס החמץ במרכזים הרפואיים עלה לכותרות, וביתר-שאת לאחר פרישתה של ח"כ עידית סילמן מהקואליציה. לצד פולמוס זה, שהתחולל לאחר שבית המשפט העליון קבע בתגובה לעתירה של הפורום החילוני ב-2020 כי איסור הכנסת חמץ בפסח לבתי חולים אינו חוקתי, מתנהלים דיונים בעתירה דומה של אותם העותרים, כנגד רשויות הצבא בדרישה להכניס חמץ לבסיסי צה"ל בחג הפסח. בפורום החילוני דורשים להפסיק לבצע מסדרי חמץ ולבדוק בכליהם של חיילים שנכנסים לבסיס על מנת לבדוק האם ברשותם חמץ.

בדיקה קפדנית בחפצינו האישיים אינה נעימה ומהווה פגיעה בפרטיות של כולנו, אך מדובר בפרקטיקה שהוטמעה ברחבי העולם ובפרט במדינת ישראל, מתוך הבנה שהדבר נועד לחיזוק תחושת הביטחון האישי ומניעת איומים כאלה ואחרים. בדיקה שכאלו קיימת בכל העולם ממגוון סיבות, והציבור מגלה לרוב הבנה וסבלנות, ולא רק כשמדובר בהקשרים ביטחוניים – אלא גם בשיקולים כלכליים ועסקיים, כגון מניעת זליגת מידע מהחברה למתחרים וכדומה. הדבר מאפשר לחזק את חירות האדם לחיות, לייצר ולא לפחד מסביבתו.

עם ישראל זכה להגיע לאדמתו לאחר אלפי שנות נדודים. הכמיהה לשיבת ציון כללה בתוכה סממנים לאומיים, מסורתיים ודתיים ביניהם הזכות לחיות במדינת היהודים כיהודי. חג הפסח הינו ייחודי באופיו ובמהותו, שכן החג מסמל את יציאתנו מעבדות ושעבוד במצרים לתקומתנו עם מתן תורה והיותנו לעם בעל עבר עשיר, הווה מפואר ותקווה לעתיד מזהיר, כאשר חלק מסממני וציווי החג הינו האיסור באכילת וראיית חמץ בחג הפסח.

סקר שערכו מספר מכוני מחקר שונים לפני מספר שנים העלה שיותר מ-82% מהאוכלוסייה היהודית בישראל חוגגת את חג הפסח וכ-70% מתוכם מקפידים על מזון כשר לפסח במהלך החג. נתון המשקף בהחלט קונצנזוס מאחד ומלכד. מסתבר שעבור רבים מהאוכלוסייה היהודית בישראל אכילת חמץ במרחב הציבורי גורם לאי נוחות מסוימת ועל כן הנוהג שהשתרש הרחיב את בדיקות החפצים גם אל מרכזי הרפואה השונים ובסיסי צה"ל לצמצום החמץ במרחב הציבורי המשותף.

לצד זאת, נראה שהבדיקה למניעת הכנסת חמץ לא נועדה רק לסייע לסמנטיקה של שומרי המסורת ומקיימי מצוות החג, אלא למנוע מצב של הטרפה של כלי האוכל וכלי ההגשה הציבוריים, שכן במהלך חג הפסח כל שימוש במוצרי חמץ יפסול את הכלי לשימוש ברמה ההלכתית. על מנת למנוע הכשלה של צרכני הכשרות יש לוודא כי לא יוכנס אוכל פרטי למרכזים הרפואיים, הדבר יסייע גם ברמה הבריאותית בצמצום הזיהום והמחלות העלולות להיווצר ממנות אוכל ביתיות פגומות וכדו', ובמקביל יסייע גם ביכולת לשמור על כשרות ראויה ולאפשר לכלל חלקי האוכלוסייה לקבל שירותי הסעדה בכלים אלו בחג הפסח.

ישנן פתרונות נוספים היכולים למנוע הטרפת כלים בפסח במוסדות הציבוריים, כגון השימוש בחד- פעמי, אך הרגולציה וארגוני הסביבה מעדיפים להימנע מכך והאמת היא שטוב שכך. אם כן מסתבר שאיסור אכילת החמץ במרחב הציבורי הינו בעל השלכות נוספות וחשובות בשמירת בריאותנו והמרחב בו אנו חיים גם בהיבט האקולוגי.

יש גם לציין כי פסיקת בג"ץ בנושא החמץ לא התייחסה למהות ואופן הבדיקה למניעת הכנסת חמץ אלא התייחסה באופן כוללני לעצם העובדה כי אין אפשרות חוקית למנוע הכנסת חמץ בפסח ועל כן יש לדידם, לבטל את הנוהג ואת השילוט האוסר להכניס חמץ.

כשם שפרח שנקטם הינו נבול ומנותק מהמצע הפורה עליו הוא גדל ואינו בן חורין, כך חירות אמיתית באה לידי ביטוי דווקא בחיבור לשורשים, לסביבה בה אנו חיים ולמחויבות הקולקטיבית, הלאומית והרוחנית ובמימוש שאיפותינו מתוך מחויבות ערכית ומוסרית.

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל'. והינו בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל