הייתי אז ראש ישיבת בני עקיבא בנתניה. בעקבות קריאת כתבה של הרב יובל שרלו נכנסתי לכיתות י"א וי"ב, ושוחחתי איתם על הומוסקסואליות. בכל כיתה אמרתי שבממוצע יושבים בכיתה 1-2 תלמידים כאלו, שההלכה אינה מתירה יחסי מין הומוסקסואליים, שהמשיכה לגברים אצל הומוסקסואלים אינה בחירה שלהם, ושיש לגלות אהבה ואמפתיה לכל אדם בכל בחירה שלו.
רעש גדול היה בישיבה, אך אחת מתוצאות השיחות הללו היה שתלמידים הומוסקסואלים ניגשו אל צוות הישיבה וסיפרו על משיכתם. על אחד מהם אני רוצה לספר.
עודדנו את אותו נער ללכת לפסיכולוג שסמכנו עליו, מי שידענו שאינו שייך לאסכולת "טיפולי המרה", שהיה אדם דתי, ושמקצועיותו הייתה מפורסמת בין אנשי המקצוע. המטרה הייתה בפירוש בירור של הנער לגבי המשיכה שלו. במקביל הגענו עם הנער להבנה, שהוא לא יישן בפנימייה.
ניהלנו איתו שיחות - הר"מ שלו, הרב חנן אודס ואני (בנפרד). אני זוכר אותן כשיחות מלאות אמפתיה. לאחר כמה חודשים הגיע אלי הנער ואמר, שמשיחותיו עם הפסיכולוג הוא הגיע למסקנה שהוא הומוסקסואל.
התעוררה השאלה כיצד לספר להוריו. משפחתו של הנער הייתה מורכבת, והיו בה מתחים שונים. הצעתי לו שאזמין את אמו אל חדרי ואספר לה אני. הוא הסכים. ישבנו שלושתנו, אני (רועד כולי), הוא (רועד כולו), והיא (רועדת כולה). לא זוכר כיצד ניסחתי את הדברים, אבל אמרתי אותם באופן ישיר, ובלתי משתמע לשני פנים. האם פרצה בבכי, ובנה חיבק אותה. וגם אני בכיתי.
מי שמכיר אותי, יודע שהרב רפי פרץ ואני "לא אוכלים מאותו מסטינג", אך האזנתי לדבריו בשימת לב. הייתה בהם רגישות לתלמידו ההומוסקסואל, הייתה בהם קבלה. היה בדבריו גם משפט לא אחראי על טיפולי המרה.
איש לא יכול לומר בוודאות מה ההשפעה האמיתית של טיפולי המרה. יש עדויות רבות של מי שנפגעו מהם. יש עדויות על דרישות מזעזעות שנדרשו המטופלים לעבור בתהליך זה. יש מטפלים בדרך זו שמואשמים בהטרדה מינית. אבל יש גם (מעט?) שמעידים שטיפולים אלו עזרו להם להגיע למקום שהם רצו בו. יש גם עדויות על מי שהיו מרוצים בתקופה מסוימת ואח"כ משיכתם חזרה למה שהייתה, ונגרם להם נזק.
לא הייתי ממליץ היום לנער מתלבט ללכת לטיפולי המרה, משום שנזקם גדול מתועלתם. כן הייתי שולח אותו לפסיכולוג כדי שיברר עם עצמו את משיכתו ואת עמדתו כלפיה. פסיכולוג שיאתגר אותו אבל גם יקבל אותו, בכל החלטה שיחליט. נער שירצה ללכת לטיפולי המרה, למרות דעתי, אתמוך בו, לאחר שאפרוש לפניו את הסכנות בטיפול זה.
לכל אדם, וגם לנער מתלבט, צריכה להינתן האפשרות לבחור כיצד להגדיר את עצמו, ולעבור כל תהליך חוקי כדי להגיע לתוצאה שרצויה לו.
הרב פרץ טעה, אך ההתנפלות הברוטלית מוגזמת
אני חושב שהרב פרץ טעה בדבריו, אבל מכאן ועד ההתנפלות הברוטלית והדרישה לפטרו - הדרך ארוכה. היא קשורה לסתימת הפיות של כל ביקורת על ארגוני הלהט"ב. לכנות הומוסקסואליות מחלת נפש - אסור. לכנות מבקרי להט"בים "הומופובים" - זה מקובל וראוי.
בעבר ניהלתי בית מדרש לאנשים מבוגרים, מתוך הציונות הדתית. באחת השנים לקבוצה היה מועמד בחור דתי, הומוסקסואל מוצהר, פעיל בארגונים להט"ב. אני ומנחת הקבוצה החלטנו לקבל אותו לקבוצה. אחד המפגשים באותה שנה הוקדש לנושא הלהט"ב.
הבחור ההומוסקסואל סיפר בבוקר לחברי הקבוצה את סיפורו האישי המרגש. זכור לי במיוחד קטע שבו הוא סיפר שאחרי שהודיע לרב שלו על משיכתו לגברים סירב הרב ללחוץ את ידו. אחד מחברי קבוצתנו קם מיד ולחץ את ידו. לא נשארה עין יבשה.
הפגנה נגד הרב פרץ // צילום: קוקו
בהמשך היום הגיע הרב עמית קולא, ושוחח עם חברי הקבוצה על הנושא מנקודת מבטו של רב. השיחה היתה נוקבת. הרב הציג את המסמך המתגבש של רבני בית הלל, ושאלותיו וטענותיו של חברנו ההומוסקסואל היו משמעותיות.
בסופה של הפגישה הזו (לא זוכר ביוזמתו של מי) הזמין הרב עמית את הבחור לדבר בפני חברי ארגון רבני בית הלל על הנושא, כחלק מהדיון שהתקיים. התוצאה הייתה מסמך מאוזן שאני גאה לעמוד מאחוריו, של קבוצת רבנים, שלא ויתרה על קוצו של י' בהלכה, וגם לא על האנושיות ועל הרגישות כלפי להט"ב.
יש לי כמה תלמידים לשעבר שהם הומוסקסואלים, עם חלקם אני בקשר רציף ועם חלקם רופף. יש לי בן דוד שאני אוהב מאוד, הומוסקסואל, שהביא שתי בנות מקסימות עם בן זוגו. יש לי חברים הומוסקסואלים, חלקם דתיים וחלקם חילוניים. חלק מהדתיים הם צדיקים אמיתיים, ועומדים בניסיונות שאני לא יכול אפילו להבין.
אני אדם דתי, ולא אוכל לקבל עבירה על ההלכה, ובכלל זה יחסי מין הומוסקסואליים. ומצד שני איני נכנס לאף אחד לחדר המיטות שלו, ואיני רוצה לעשות זאת.
אך יחד עם זאת, יש לי ביקורת רבה על מצעדי הגאווה, בעיקר זה שבתל אביב על הבוטות שבו. מכעיסה אותי ההתנפלות על כל ביקורת על להט"בים, והשתקה שלה שותפים רבים. אין לי שום פוביה בנושא זה.
למורכבות הזו, לצערי, אין ביטוי בתקשורת. שם אתה או בעד להט"ב או נגד. ואני – לא כאן ולא שם. אני אוהב אדם, ואוהב הלכה, ואוהב את אשתי.
הכותב הוא רפרנט אזור דרום של רשת עמל, חבר בארגון רבני "בית הלל", לשעבר ראש ישיבת בני עקיבא בנתניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו