במשך עשרות שנים חי יצחק שאול עם רסיסים בגופו, זכר לפציעתו בקרב מימי מלחמת העצמאות. מאז שנפטר לפני כשבועיים, בסלון ביתו שבמושב משואות יצחק, נותר מיותם ספר התנ"ך שקיבל בצעירותו, אשר כמו בעליו, נפגע גם הוא באותו הקרב.
שאול נולד בשנת 1929 בחלב שבסוריה וזמן קצר לפני פרוץ המלחמה עלה לישראל ונקלט בכפר הנוער הדתי שבכפר חסידים. בכפר קיבל ממדריכו ספר תנ"ך עם הקדשה בעמוד הראשון, שאותו נשא עמו לכל מקום שאליו הלך.
"לפני סיום ההכשרה", סיפר לאנשי פרויקט תיעוד דור תש"ח של עמותת תולדות ישראל, "שלחו אותנו לקרבות בכפר דרום". אולם בדרך לרצועת עזה חוות מתקפות מצד פורעים ערבים שאילצו אותו ואת חברתו למסע לערוך חניית ביניים בקיבוץ בארות יצחק.
בראיון לארכיון מושב משואות יצחק שהעניק בשנות ה-90 סיפר כי "ביום שישי, 14 במאי, אחר הצהריים שמענו ברדיו את הכרזת המדינה מפי דוד בן גוריון. הייתה חרדה גדולה. בדיוק עמדתי לצאת עם הנשק לשמירה בבית הבאר, ק"מ אחד מחוץ לגדר". ואז החלה ההפגזה הראשונה בה "נפצעו מספר חברים. בלילה שמרנו כולנו בעמדות השמירה בפינות המשק. בשבת העמקנו את התעלות. שיפרנו עמדות. בצהריים חגו מעלינו מטוסים מצריים שפיזרו כרוזים בעקבית ובעברית וביקשו שנכנע ונציב דגלים לבנים".
זמן קצר לאחר מכן חודשו ההפגזות שהפעם גם גבו ממנו מחיר. "נפצעתי קשה מכף רגל ועד לפנים. ישבתי בתוך התעלה בתוך כוך קטן. הכוך הזה הציל את חיי. חברתי שהייתה לידי נהרגה במקום. חברת הגרעין שלי, בשם גרדה, חבשה אותי ושמה לי חוסם עורקים". תוך כדי אותה ההפגזה רסיס פגע גם בספר התנ"ך אותו נשא ופגע בדפיו הראשונים. את ספר התנ"ך הפגוע הציב יצחק בסלון ביתו ובמהלך השנים סיפר את סיפור שניהם לבני משפחתו ולסובבים אותו עד שנפטר והוא בן 92.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו