העלייה המתמשכת במספר חולי הקורונה שמתגלים מדי יום והתפשטות התחלואה בנגיף לאזורים חדשים בארץ שבהם עד עתה לא היו חולים, מקרבים אותנו מחדש למציאות שבה הייתה ישראל לפני תחילת ההקלות, ונראה שמדינת ישראל עומדת בפני גל שני של תחלואה מסיבית. האם לאור הניסיון שנצבר בגל התחלואה הראשון, שבו בתי הכנסת היוו מוקד הדבקה משמעותי, רבני הקהילות והגבאים צריכים לסגור את בתי הכנסת ולעבור לתפילה במרחבים פתוחים מבחירה, גם לפני שמשרד הבריאות יורה על כך?
הרב משה קליין, רב בית החולים הדסה בירושלים, סבור שכן: "השאלה היחידה העומדת על הפרק היא האם יש סכנה והאם יש אלטרנטיבה מסוכנת פחות. לדעתי, כמי שנמצא ופועל בבית חולים ויודע את המצב לאשורו, התשובה היא ברורה ופשוטה: הסכנה קיימת, חד משמעית, ולכן עלינו לעשות ככל שיעלה בידינו כדי להימנע מהדבקה. המטרה היא להחמיר בפיקוח נפש. אני עצמי עדיין מתפלל בשבתות במניין שמתקיים ברחוב, כשאני יושב ממול בדירתי שבקומה השלישית. קל להיות בתחושה של 'סמוך' ו'יהיה בסדר', אבל נגיף הקורונה משתולל ואנשים לא שמים לב. כולם חושבים 'אליי זה לא יתקרב', וכשזה מתקרב – מתחרטים, אבל זה כבר מאוחר מדי".
והיית ממליץ לסגור בתי כנסת בערים שבהן יש עלייה בתחלואה?
"גם במקומות שבהם אין עלייה! צריך להתפלל במניין במרחבים פתוחים שבהם סכנת ההדבקה פחותה. אני לא מבין את אלו שמחפשים לעצמם היתרים לפתוח את בתי הכנסת יותר ויותר, מתוך הנחה שאם יש ריקודי גגות ומועדונים פתוחים בתל אביב עם זמרי צמרת, אז גם לנו מותר. אותי לא מעניינת ההשוואה למי שאינו נזהר, אלא מה נכון מצד עצמו".
הדבר החשוב ביותר – עטיית מסכות כנדרש
פרופ' מוטי רביד, מנהל בית החולים מעייני הישועה בבני ברק, עיר שבגל הראשון הייתה ממוקדי התחלואה המרכזיים בארץ, נחרץ פחות. "בבני ברק יש בתי כנסת שהעדיפו לסגור ולעבור להתפלל בחוץ", הוא אומר, "ואם קהילה מסוימת מחליטה שלמען הזהירות היא חוזרת לתפילה במרחב פתוח, זו זכותם המלאה. אמנם הקיץ התחיל וחם, אבל עדיין אפשר להתפלל בחוץ, בוודאי תפילת שחרית".
והאם נכון להורות לציבור להעדיף תפילה במרחבים פתוחים?
"מה שהכי חשוב כרגע זה לדאוג שאנשים יקפידו על עטיית מסכות כנדרש – לא על הסנטר ולא חצי כיסוי, אלא מסכה על האף ועל הפה. כאשר אנשים שומרים על מרחק אחד מהשני ועוטים מסכות, הם מורידים את שיעור ההדבקה ב-90 אחוז, כך שאם שומרים על הנהלים, אין בעיה. הבעיה מתחילה כשיש אנשים שלא מקפידים או אנשים שבגלל שהם מתפללים בקול רם הם מסירים את המסכה כי היא מפריע להם ואז הם יכולים להידבק ולהדביק".
ומה עם אותם בית הכנסת שבהם לא מקפידים על הנהלים?
"פרנסי בית הכנסת צריכים לדאוג שהמתפללים יקפידו. אותם נשים שהולכים בלי מסיכה ולא מקפידים על מרחק, מזיקים גם לעצמם וגם לאחרים, וצריך להסביר להם את הצורך במיגון ובשמירה על מרווח. אני חושב שעדיף שהשמירה על הנהלים תיעשה מתוך הידברות והסכמה ולא בכפייה".
הרב קליין נחרץ בעמדתו: "זה רצח בפוטנציאל. אני לא מבין את בתי הכנסת הללו שבהם לא מקפידים. אני חושב שאהבת הקב"ה מחייבת אותנו להדיר את רגלינו ממקומות המוניים, ומי שחושב שבזה הוא עובד את אלוקיו, טעות בידו. חד משמעית. ההידרדרות במדרון החלקלק קלה מאוד, ולצערי הרב הציבורית הישראלית כולה לא יודעת מה זה משמעת. באולמות אירועים, למשל, כל הנושא של עטיית מסכות הוא פיקציה. אנשים מתחילים עם מסיכה ולאט לאט מורידים אותה עד שבסוף הם נשארים בלעדיה. מישהו בסוף ידבק ומישהו ישלם את המחיר, ואפילו אם זה יהיה רק אחד לאלף, זה עדיין מחיר גבוה מדי, כי האדם שמת היה מאה אחוז של בן אדם".
ויש כבר קולות רשמיים שקוראים לעצור כניסת אנשים בסיכון לבתי הכנסת ולפתוח מחדש את המניינים ברחוב. הרב דוד סתיו, יו"ר רבני צהר, פרסם היום (חמישי) קריאה לשנות את המצב הקיים בצורה דרמתית: "מצוות 'ושמרתם מאוד לנפשותיכם' עדיפה מתפילה בבית הכנסת ולכן כל מי שנמצא בסיכון ואפילו הכי קטן חשוב שימנע מהגעה למרות הקושי הגדול".
"בתחילת המגפה בתי הכנסת היו אחד ממוקדי ההדבקה המרכזיים ביותר שלצערנו גבו חייהם של יהודים רבים בארץ ובעולם, לכן חשוב מאוד לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים על מנת להבטיח כי בתי הכנסת יהיו מקום מוגן כמה שאפשר". בצהר קוראים לראשי הקהילות להקים מניינים קטנים בשטחים הפתוחים בנוסף על התפילה בבית הכנסת בכדי לאפשר לאוכלוסיות בסיכון להתפלל גם הם במניין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו