עושים סדר: מה הסיפור עם ברסלב ואומן?

אחד הביטויים השגורים ביותר בקרב חסידי ברסלב הוא "אומן – ראש השנה", המתייחס למנהגם לבלות את ראש השנה בקברו של מייסד החסידות, רבי נחמן מברסלב (1810-1772), שבעיר אומן שבאוקראינה. למה החסידים נוסעים לקברו של הרבי בכלל, מתי החל המנהג, ואם רבי נחמן הוא בכלל "מברסלב", מה הוא עושה באומן בעצם? כל התשובות בכתבה שלפניכם.

הסיפור של ראש השנה באומן מתחיל עוד בחייו של רבי נחמן – שהורה לחסידיו להתקבץ אצלו בראש השנה, באמרו ש"ראש השנה שלי עולה על הכל", "אין דבר גדול מזה מלהיות אצלי על ראש השנה", וכן "שיכולים אז [בראש השנה] לקבל תיקונים, מה שבכל השנה לא היה אפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן"; הוא גם הבטיח לחסידים שמי שיזכה להיות אצלו בראש השנה – יזכה להיחתם מיד בספר החיים. אמירות נחרצות אלו קשורות למקומו של ראש השנה כיום הדין שבו נחתם גזר דינו של האדם ובו נקבע מה יארע לו בשנה הקרובה.

רבי נחמן הבטיח לחסידיו תיקון רוחני מוחלט שאינו תלוי אלא בהגעה לחצרו בראש השנה, ואכן, החסידים נענו לקריאה ובחייו היו מאות מהם מתקבצים מכל רחבי אוקראינה ומגיעים לשבות בראש השנה בעיר ברסלב, בחצרו של אדמו"רם. גם בשנה האחרונה לחייו, אחרי שעזב את ברסלב והיגר לאומן, קבע רבי נחמן שחשוב מאוד להיות במחיצתו בראש השנה; "איש בל יעדר", הוא הכריז, ש"הרי ראש השנה הוא שליחותי כולה". אל אומן הגיע רבי נחמן אחרי שביתו ובית המדרש שלו שבברסלב נשרפו – ולאחר שהתוודע לסיפור המוות ההמוני על קידוש השם של יהודי אומן בידי פורעים אנטישמים, 40 שנה קודם לכן; במהלך מסע שערך רבי נחמן באוקראינה הוא עבר דרך העיר אומן, ואז אמר למלוויו: "מה נאה וטוב לשכב כאן", כשכוונתו לכך שזה המקום שבו ירצה להיקבר לאחר מותו.

בשנת 1809 עבר רבי נחמן להתגורר בעיר אומן, וזמן קצר לאחר מכן, בסוכות של שנת 1810, הוא נפטר ונקבר בעיר. בהוראת רבי נתן מנמירוב, תלמידו המובהק של רבי נחמן, חסידי ברסלב – שכונו אז "חסידים מתים" בשל היותם עדה ללא אדמו"ר – המשיכו להתקבץ באומן, ובמשך השנים הלך וגדל מספר הבאים ל"קיבוץ", כפי שנקראה ההתכנסות בראש השנה.

מיד לאחר פטירתו הקימה אשתו של רבי נחמן "אוהל" על קברו – אך הוא הוחרב בהפצצה גרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה. בהמשך, עם עליית השלטון הקומוניסטי, דעכו החיים היהודים בכל ברית המועצות, ובכלל זה גם אוקראינה; תפילות, לימוד תורה, אוכל כשר ותשמישי קדושה היו מחוץ לחוק, וגם הקיבוץ באומן סבל מכך קשות – ולמעשה לא התקיים; רק חסידים בודדים הצליחו להסתנן ולהגיע אל הקבר בראש השנה תוך סיכון חייהם. חסידי ברסלב בפולין החלו לקיים קיבוץ ראש השנה משלהם בלובלין, ואילו אנשי ברסלב בירושלים הנהיגו קיבוץ משלהם בעיר; ב-1940, יזם רבי אברהם שטרנהרץ, נכדו של רבי נתן מנמירוב, קיבוץ שנתי במירון – סמוך לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

ב-1990, לאחר נפילת מסך הברזל, התקיים לראשונה "קיבוץ" המוני באומן בהשתתפות כאלף חסידים. ועם השנים הלך מספרם וגדל והקיבוץ הפך לאירוע דתי המוני שמושך אליו המוני יהודים מכל רחבי העולם, גם כאלו שאינם מגדירים את עצמם כחסידי ברסלב, וזאת בזכות המתח הרוחני השורר במקום ובזכות ההבטחה של רבי נחמן לתיקון וחתימה בספר החיים של הבאים לקברו. בשנים האחרונות פוקדים את הקבר בראש השנה כמה עשרות אלפי יהודים, שגם קוראים שם את התיקון הכללי ונותנים פרוטה לצדקה.

בכירי רבני ברסלב של דורנו רואים בנסיעה בראש השנה לאומן "מצווה חשובה" שמצריכה מסירות נפש, והם אף קבעו ש"המלחמה על אומן" בזמן הקורונה, "היא מלחמה על הגאולה", עד ש"אם יבואו כולם [לאומן בראש השנה] – תבוא הגאולה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו