אות קין: מותר לחשוף את פרטי הרוצח מעין כרם?

35 שנים אחרי שהרג את אביו, אימו ושתי אחיותיו, נחשפה השבוע ברשתות החברתיות זהותו של א', הנער הרוצח מעין כרם, ששמו עדיין אסור בפרסום. העניין בפרשה המזעזעת מן העבר התעורר לאחרונה בעקבות סדרת הטלוויזיה "המניע" (yes דוקו), שניסתה להתחקות אחרי המניע למעשים המחרידים שביצע א' כשהיה רק בן 14, ומספקת הצצה נדירה לסיפור פשע אמיתי שהותיר אחריו סימן שאלה גדול.

א', אז תלמיד כיתה ט', טען באוזני החוקרים כי הרג את כל בני משפחתו משום שכך ציווה עליו "יצור ירוק", אך לא הסביר מה היה המניע האמיתי למעשיו ולא הביע כל חרטה עליהם. במשפט הוא הורשע בהריגה בלבד. וכך, לאחר שריצה עונש מאסר קצר הוא שוחרר, ירש את כספי המשפחה ואת רכושה, וחזר למסלול חיים נורמטיבי לגמרי שכלל לימודים באוניברסיטה, נישואין ועבודה בתפקידים בכירים. עד השבוע. בשל העובדה שאת הפשעים ביצע א' כשהיה קטין, פרטיו המזהים לא נחשפו בסדרה, אך גולשים הצליחו למצוא את שמו המלא של א', תמונתו ותפקידו הנוכחי, ופרסמו את הפרטים בפורומים שונים וברשתות החברתיות. בעקבות החשיפה הופסקה עבודתו של א' בחברה שבה עבד, "בהסכמה מלאה".

מה אומרת ההלכה על מקרה של אדם שרצח ולא הביע חרטה. מה דינו? האם מתייחסים אליו כרגיל או מטילים עליו חרם ונידוי? והאם מותר לחשוף את שמו או שהוא שילם את חובו לחברה כשריצה עונש מאסר? – הרבנית יהודית שילת, מקימת פורום 'תקנה', סוברת שמדובר סוגיה מורכבת מבחינה אנושית ומשפטית.

"מצד אחד", היא אומרת, "הלב חומל על איש מבוגר שהקים משפחה וחיי חיים נורמטיביים שלא חזר בהם על פשע. מצד שני, הלב מסרב להכיל את הפשע החמור מכל מבחינה אנושית אף שנעשה על ידי נער צעיר. מצד שלישי, הסתרת זהותו ואי גילוי סודו הנורא כנראה אִפשר לו להתפתח ולהפוך אדם מתפקד ומצליח. ואחרי כל אלה עולות זעקות שמוסרו של אדם אינו יכול לכבוש אותן. רצחת, ירשת, לא הבעת חרטה, לא הכית על חטא. כל זה לא עולה בקנה אחד עם לקיחת אחריות וחזרה בתשובה".

"כדי להכריע על היחס הנכון לשאלות העולות כאן אין מוצא מלחפש את התשובה בעולמנו הרוחני והנפשי. אי אפשר לחייב איש להעסיק אותו. מדובר באירוע לא סגור מבחינה אנושית ומבחינה נפשית מאחר שאין תשובה. אפשר להבין את מי שיחשוש להעסיק אותו ואפשר גם להבין את הסלידה שיכולה להיות ממנו. מצד שני כמובן עדיף שיעבוד ויתפרנס כדי לא ליפול על הציבור. לגבי פרסום זהותו, קשה למצוא הצדקה לאיסור הפרסום היום בגלל שעדיין לא נלקחה אחריות על מעשיו ולא נעשתה תשובה".

"מבחינה דתית, הקהילה לא צריכה לתת כבוד לאדם כזה. לא מצרפים אותו למניין ולא מעלים אותו לתורה. זה לא לגיטימי לתת מקום כזה לרוצח שלא הביע חרטה או רצון לחזור בתשובה. כדי להתקבל בחזרה בחברה הוא צריך להביע החרטה על המעשים שעשה. אם מישהו יגיד שאפשר לסלוח לו, זה יהיה על בסיס חרטה ולקיחת אחריות, כאשר הסולחים הם רק המשפחה שנחרב עולמה והקב"ה. לנו אין זכות או חובה לסלוח לו. זה לא בידינו".

הרב יובל שרלו, ראש תחום האתיקה בארגון רבני צהר, מסכים עם שילת ברמה העקרונית. "מדובר ברוצח בגיל מבוגר. הדרך לחזור לחברה אינה עוברת דרך הביטוי המיותר 'שילם את חובו לחברה'. הוא לא היה חייב ולא שילם. הוא נענש. בצדק. ועכשיו העמדה המוסרית תלויה בו. אם הוא ממשיך כרגיל, נהנה מהירושה, מתעלם מאחריותו וממעשיו – מוטלת אחריות על החברה שלא לקבל מציאות כזו, ושלא להסכים לה, כולל החשיבות הגדולה של החשיפה. עמדה זו בנויה על דברי התורה 'ובערת הרע מקרבך', מתוך החובה של 'וכל ישראל ישמעו וייראו', וכמובן חובת ההרתעה".

"ברם אם אותו אדם עבר תהליך של תיקון, קבלת אחריות, פעילות לתיקון מעשיו וכדומה", מסייג  הרב שרלו, "קיים איסור אונאה בתורה, המחייב שלא להזכיר לאדם את מעשיו הראשונים. כאשר מדובר במעשה שנעשה כאדם צעיר, כאן צריך להיזהר יותר. נקודת המוצא צריכה להיות שאין מקום לפיטורין ובוודאי שלא לחשיפה, אלא אם כן הוא עדיין דבק במבט החיובי על המעשה הנורא שהוא עשה".