הכירו: הזמרת הטרנסית שרוצה להיות רב

"איך הייתי מתארת את עצמי?", שואלת עזרא פוּרמן ביובש, כשהיא תולשת פינה ממשולש הפיצה שלה בחנות בסומרוויל, מסצ'וסטס. "אני מנסה להימנע מהגדרות".

בהחלט יש מה לתאר. היא בת 34, מוזיקאית אינדי-רוק הזוכה לתשבחות, יהודיה שומרת מצוות, טרנסג'נדרית, אם, וגם - החל מסתיו זה - לומדת לרבנות.

"הייתי אומרת שאני מחברת תהילות טרנס-נשית", היא מפרטת לאחר שתיקה. במפגש אישי היא עדינה במידה מטעה, למרות נוכחותה הבימתית הפרועה, כשהיא לובשת חולצה בוורוד רך ומסיכה שעליה כתוב "הצביעו!". "אני אישה טרנסית, אני חושבת ש'לא-בינארית' זה גם מדויק. ואני לא בטוחה איך הדברים האלה שלא מסתדרים אחד עם השני, יכולים להתקיים יחד, אבל אני פשוט מרגישה שהם מדויקים".

פורמן חוקרת את הזהות הזו בלחניה ובמילותיה לאורך כל הקריירה שלה, שגם היא אינה מאפשרת קטלוג. הדיסקוגרפיה שלה מכילה תמהיל של גלאם-רוק עם גראנג' ודוּ-ווֹפּ, אינדי-פופ מקפיץ עם בלדות מתוקות משתפכות ושירי פּאנק זועקים על עוני ועל משבר האקלים. היא הופיעה על במות כשהיא לובשת ציצית מתחת לשמלה והפיקה אלבום על אהבה קווירית, שהוא גם מדרש על ספר שמות. מה שאולי משמעותי ביותר בקריירה שלה כמוזיקאית המופיעה בפני קהל, הוא שהיא אינה נוסעת או מופיעה בשבת.

"אני מוותרת על הזדמנויות מקצועיות כל הזמן", היא מספרת. "אני צריכה להאמין  שיהיה בסדר. פיתחתי את כוח הרצון לבקש את כל הדברים שאני צריכה, אפילו שאמרו לי שהם לא יכולים ללכת ביחד".

בעבור רבים ממעריציה, במיוחד אלה שהם קווירים או מתלבטים לגבי זהותם, פורמן מספקת דוגמה ציבורית נדירה לכך שאפשר להיות דתי וגם קוויר, טרנסג'נדר וגם הורה. אחרי שהתוודתה באפריל האחרון שהיא אֵם טרנס-נשית, נרשמה התפרצות של שמחה ברחבי הרשת החברתית.

"תמיד היית אור באפלה", נכתב באחת התגובות באינסטגרם, "וזה שאת משתפת אותנו בכך משפיע בדיוק כמו שהתכוונת: הוכחה שהחיים יכולים להיות יפים וממלאים וגם שאת יכולה להיות את עצמך". תגובה אחרת הוסיפה: "מאוד שמחים בשבילך ובשביל משפחתך, ותודה ששיתפת את זה - כל כך חשוב שיראו אותך, שיעריכו אותך ושתהיי השראה לאחרים".

אבל לא הכול היה חיובי: המנהל שלה קיבל ערימה של דואר שטנה שאותו החביא מפניה. "הוא אמר, 'אני פשוט אגיד לך אם יש משהו חשוב'", נאנחת פורמן. "המטרה שלי הייתה להראות את החיים שלי לאנשים, שאולי יועיל להם מודל של הורות טרנסית בחיים האמיתיים", היא מסבירה בצער מסוים, "ואז גיליתי שאנשים טרנספוביים גובים ממך מחיר על זה. אבל אני חושבת שזה מחיר שכדאי לשלם, ובמידה מסוימת אני יכולה לשלם אם זה שווה את זה".

היא והאדם שאיתו היא חולקת את חייה, ושעליו אין ברצונה לדבר, רגילים ל"קווירפוביה", כפי שהיא מנסחת זאת, "באופן גלוי ובאופן מבני". אבל יש לה תקווה, אולי יותר מכפי שהייתה לה כששוחחה עם JTA לאחרונה ב-2016, כאשר דיברה על הקושי שלה למצוא מרחב יהודי להתפלל בו בנוחות.

"אני רואה הבלחים של עתיד שבו כל מי שאפגוש לא יעשה עניין מזה, ולא אצטרך אף פעם להסביר את עצמי. ולא רק אני - שאף אחד לא יצטרך להסביר מה המגדר, המיניות או המבנה המשפחתי שלו", הכריזה.

השנים האחרונות היו עמוסות אצל פורמן, שעמלה במשך שנים באלמוניות יחסית בעולם הפולק-רוק עם הלהקה עזרא פורמן והצלצלים (Ezra Furman and the Harpoons), לפני שזכתה ליותר תהודה כמוזיקאית סולנית בשורה של חמישה אלבומים, שהראשון שבהם יצא ב-2012. תקליטים כמו “Perpetual Motion People” מ-2015 ו-“Transangelic Exodus” מ-2018 זיכו אותה בתשואות מכל הכיוונים, וב-2019 כתבה את המוזיקה לתוכנית של נטפליקס "חינוך מיני", שהפכה ללהיט.

"לא יכולתי להיות יהודיה וקווירית"

בנוסף להיותה אם טרייה ומוזיקאית מקצועית, פורמן מתחילה ללמוד בסתיו הקרוב בהיברו קולג' בניוטון הסמוכה. היא גם עובדת על הסכת (פודקאסט) על החגים היהודיים, שנקרא "2 קווירים, 4 קושיות". פורמן מתכוונת ללמוד רק סמסטר אחד בבית המדרש לרבנים בשלב זה, וב-2022 תיטול חופשה מבית הספר: "ומזה אפשר להסיק שאני אהיה עסוקה בפעילות מוזיקלית כלשהי בזמן הזה", היא מעדכנת. 

בעבור פורמן, בית המדרש לרבנים הוא פסגת החיים שלמים שהקדישה למחשבות על אלוהים - אך יצירת המוזיקה, שהיא קוראת לה רוחנית, עזרה לה להגיע לשם.

"מישהו שאני מכירה שאל אותי אם אני חושבת שלימוד הפרשה לבר המצווה שלי השפיע עליי להפוך למוזיקאית, וזה לגמרי ככה", היא חושפת, "אני חושבת ששירה היא חלק מן המוח שזוכר בדרך אחרת, אבל גם חושב ומרגיש בדרך אחרת. וזה החלק במוח שמתפלל, שלדעתי מדבר אל אלוהים, שחושב על אלוהים. ליצור מוזיקה זה מעשה רוחני".

האם גידול ילד גרם לך להתחבר עוד יותר לזהותך היהודית?

"זו שאלה טובה, לא חשבתי על זה".

בינתיים, הילד.ה בן.ת השנתיים, שעליו.ה היא מדברת בלשון רבים כדי לא לפגוע בפרטיותו.ה, מוקפ.ת במנהגים יהודיים בבית.

"אני שרה 'שמע ישראל' לפני שאני שמה אותם לישון כל לילה, כך שהם יודעים את המילה 'שמע', הם מנשקים את המזוזה כשאנחנו יוצאים מדלת חדר השינה שלהם, ובכל מה שקשור להורות, אני יוצרת את העולם בשביל האדם הזה, והבחירות שלי יוצרות את הסביבה שלהם", היא מספרת.

בתקופה האחרונה, לדבריה, הרבתה לחשוב על ילדותה - על חוויותיה בבית הספר היהודי ועל כניסתה בגיל ההתבגרות לסצנת המוזיקה, שהיא בעיקרה לא דתית.

"בכל מקום שבו יכולתי להיות קווירית, לא יכולתי להיות יהודיה כמו שרציתי, ובכל מקום שבו יכולתי להיות יהודיה, לא יכולתי להיות קווירית. לא היו לי ממי ללמוד שאפשר להיות שני הדברים ביחד".

ועכשיו?

"בשבילי, כשהפכתי לאדם בוגר, המשמעות הייתה שאני יכולה לייצר את החיים שאני רוצה, וזה שאחרים חושבים שהדברים האלה לא מסתדרים אחד עם השני לא מונע ממני לעשות שום דבר. כלומר, זה אולי יביא לסטיגמה ולשנאה כלפיי, הטרדות, מה שלא יהיה. אבל אני עדיין יכולה שיהיו בי טרנסיות, יהדות, הורות, אמנות ומוזיקה. יש בי הרבה פגמים", היא מוסיפה, "אבל אני גם שמחה במה שאני".

כבוגרת אוניברסיטת טאפטס, זו לה הפעם השנייה שהיא גרה בסומרוויל כסטודנטית, והיא מתרגשת לקראת התחלת הלימודים: "אני לא יודעת אם אסיים, ואולי בסופו של דבר אהיה אחת שנשרה מבית ספר לרבנות - זה נשמע מגניב", היא צוחקת, "מוזר לעשות את זה, וזה יהיה מסובך גם לחיי המוזיקה שלי וגם לחיי הלימודים שלי... אמרתי לעצמי ששני הפרויקטים האלה לא מתחברים אחד לשני. אבל אני צריכה את שניהם, אז אני הולכת לעשות את שניהם".