לצד השמחה הגדולה שמביא איתו חג הפורים, הוא גם מהווה, במיוחד בימים אלה, קריאת השכמה לכך שהרוע לא נמחה מן העולם ושהשנאה והאנטישמיות לא נעלמו, אלא רק הושתקו ונאלצו לרדת למחתרת. אל מול כך, יכולתנו להתאחד אינה עוד קלישאה - זו הדרך היחידה להילחם באותו הרוע.
פורים אשר נמצא בפתחנו הוא חג של שמחה גדולה עד כי בזכותו, כל חודש אדר נחשב חודש של שמחה - "משנכנס אדר מרבין בשמחה". יחד עם זאת, דווקא פורים טומן בחובו את אותה דואליות אשר כולנו מהלכים בגבולותיה מאז 7 באוקטובר, בהיותו משקף את ההתמודדויות, הטרגדיות וההזדמנויות הלאומיות שאנחנו חווים גם היום.
סיפורם של אסתר ומרדכי והתלכדותו של עם ישראל בזכותם הוא סיפור מעורר השראה, ואין ספק שהוא מהווה סיבה לשמחה גדולה. התבוסה של המן הצילה את עמנו ואת חייהם של אינספור יהודים, וגיבורי המגילה – באמצעות אומץ לבם והנהגתם – ממחישים את תפקידם של בני האדם לצד ידו הנסתרת של ה', ששמו כלל אינו מוזכר במגילה.
אולם בשמחת פורים אנו נוטים להתעלם מכך שהתבוסה של המן לא הייתה תבוסה מוחלטת של הרוע עצמו, אלא ניצחון זמני - עם ישראל ניצל, אך לזמן קצר בלבד. המן הובס בזכות התושייה של אסתר ומרדכי ובזכות חוסר הביטחון של אחשוורוש, אבל השנאה והאנטישמיות לא נעלמו והרוע לא נמחה מן העולם - הוא רק הושתק, נאלץ לרדת למחתרת. לצד השמחה, חג פורים וקריאת המגילה מזכירים לנו את המציאות הזו, וזוהי גם אחת הסיבות לכך ששם ה' לא מוזכר בה ולכך שאנו לא אומרים הלל בפורים, על פי התלמוד.
נס פורים לא הסתיים בעליית עם ישראל לארץ ישראל, בניגוד לנס יציאת מצרים, שהתרחש עוד לפני הכניסה לארץ – אלא התרחש דווקא לאחר שאיבדנו את הריבונות בארץ ישראל, מבלי שהאירועים הללו שימשו קריאה לכולם לשוב הביתה.
התחפושות והמסכות של פורים מבטאות גם הן את הגאולה הבלתי שלמה הזו. אנו עוטים על עצמנו מציאות מדומה כדי להזכיר לעצמנו שהגאולה עדיין לא הושלמה. השכרות וההסתרה מסייעים לנו להדחיק את האמת הכואבת – שהרוע עדיין קיים בעולם ונראה שבמיוחד בימים אלה, חזקה מתמיד התחושה וההבנה, שאנו עדיין חיים במציאות השברירית הזו.
אומנם יש לנו את מדינת ישראל שמעניקה את האפשרות להגנה ולגאולה שלמה, אבל במקביל עדיין רבים מבנינו נמצאים בשבי החמאס, בעוד אנו שומעים את העדויות הקשות מפי החטופים ששבו אודות התנאים הקשים וחסרי האנושיות בהם הם מצויים. אנו עדיין מבכים חיילים שנפלו ואזרחים שנרצחו, שאת חלקם אנו מביאים לקבר ישראל רק כעת בכאב גדול. ולמרות הרצון לניצחון מוחלט, אויבים מודרניים – מחמאס ועד החות'ים ואיראן – עדיין ממשיכים לאיים עלינו.
מה אפשר ללמוד מסיפור פורים שיעזור לנו להתמודד עם מציאות מורכבת זו, בה נוכחותו של הרוע ממשיכה לרחף מעלינו וישנה ההבנה שהשאלה "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?" היא לא יותר משאלה רטורית, המתארת את מציאות חיינו עד בוא הגאולה?
ראשית, עלינו להבין כי יכולתנו להילחם ברוע תלויה ביכולנו להתאחד, בדרך של כבוד הדדי ושיח פורה. זהו בדיוק המסר אשר משקפות מצוות הפורים - הסעודה, משלוח המנות ומתנות לאביונים - כולם מכוונים למעורבות ולקירוב לבבות עם הקרובים אלינו וגם עם הרחוקים מאיתנו, עם הדומים לנו ועם השונים מאיתנו. רק באמצעות עמידה משותפת נגד הרוע, נוכל להתקדם לעבר מחייתם המוחלטת מן העולם ולגאולה השלמה.
לצד כך עלינו לאמץ את העמידה מול עוול ודיכוי, כמו שעשו אסתר ומרדכי. מחויבותנו הראשונה היא לעמוד אל מול מי שמבקשים להשמיד אותנו, בישראל ומחוץ לה. אולם, יש לנו גם אחריות שלא להחריש ולעמוד כנגד כל רוע מכל סוג המתרחש בעולם. זהו חלק מהייעוד שלנו להיות אור לגויים ולתקן עולם במלכות שדי.
בתוך חגיגות הפורים שלנו השנה, היעדר ההלל צריך לשמש עבור כולנו תזכורת כי הרוע לא נמחה מהעולם מחד, וקריאת השכמה והשראה מאידך - להילחם יחד כנגדו בכך שנמשיך ולהביא אור לעולם.
הרב ד"ר כתריאל ברנדר הוא נשיא וראש מוסדות "אור תורה סטון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו