במלאת שנה לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, יהדות צפון אמריקה מסיימת את השנה העברית כשהיא ניצבת בצומת דרכים היסטורי; האירועים הטרגיים של 7 באוקטובר הדהדו בעוצמה גם בקהילות היהודיות בארה"ב ובקנדה, ועוררו עלייה מדאיגה באנטישמיות מצד אחד, אבל גם גל של סולידריות ושותפות גורל עם ישראל מצד שני.
מנהיג האופוזיציה בקנדה: גם בעוד אלף שנה ייאמר עם ישראל חי \\ חשבון X של הקהילה היהודית במונטריאול
"יש עלייה באנטישמיות, אי אפשר להתעלם מזה", מעידה עדנה ויינשטוק־גבאי, מנכ"לית קרן היסוד. מאז תחילת המלחמה זינקה האנטישמיות בצפון אמריקה, המתבטאת בעיקר בקמפוסים ובשיח הציבורי, לצד איום על קהילות מסוימות, והביקורת על ישראל גלשה לעיתים לגילויי אלימות. בקנדה התופעה מורגשת גם ברחוב, עם עלייה מאסיבית באירועים אנטישמיים במרחב הציבורי.
"זו צורה חדשה של אנטישמיות המגיעה מהשמאל", מסבירה ויינשטוק־גבאי. זו תופעה המאתגרת את הקהילות היהודיות, שהיו רגילות להתמודד עם אנטישמיות מהימין הקיצוני - כמו הפיגוע הקשה בבית הכנסת בפיטסבורג לפני כמה שנים".
האנטישמיות הגוברת ניכרת בחיי היומיום של יהודים בצפון אמריקה. "אני צריך לחשוב לפני שאני יוצא מדירתי אם לחבוש כיפה או כובע, אם להציג את סיכת החטופים או להסתיר אותה מתחת לחולצה", מספר יהודי אורתודוקסי מניו יורק. בקנדה המצב דומה. גם שרה מאלי, מנכ"לית מגבית קנדה (הארגון המתכלל את כל הפדרציות היהודיות במדינה) בישראל, מדווחת על יהודים המסתירים סמלים דתיים ונמנעים מהצגת זהותם היהודית בפומבי.
"צריך לומר בכנות שהיהודים חיים בקנדה טוב גם היום, אך יש תופעות קיצוניות שהתפרצו לאחר 7 באוקטובר", מספרת מאלי. "ישנה עלייה בתחושת חוסר הביטחון. יש אנשים שנמנעים מלחבוש כיפות, ואני מכירה אנשים שמורידים את התריסים כשהם מדליקים נרות שבת".
תופעה קשה בקמפוסים
בארה"ב, מטבע הדברים, תשומת הלב נתונה בעיקר לקמפוסים, שם התפרצה תופעה קשה של אנטישמיות ואנטי־ישראליות. שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, מספרת כי בתה לומדת באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובנה לומד באוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון - מה שהופך מבחינתה את התופעה לאישית וכללית בעת ובעונה אחת.
"יש תחושה של התמוטטות של כל הסולם האידיאולוגי־ערכי שכולנו חלמנו עליו. רצינו להאמין שהכל בסדר, ופתאום ארצות הברית הפכה למקום שמאוד לא ברור לאן פנינו מועדות בה, כיהודים. חשבנו שאנחנו נמצאים על גג העולם, שהסיפור היהודי בכלל לא רלוונטי, שאנחנו גלובליים ומוטמעים, ופתאום שמו לנו מראה מול הפנים. הסיפור הפך להיות: האם לישראל יש זכות קיום? אני מודה שלא נוח לי שהבת שלי לומדת בקולומביה כרגע. זה לא רק פחד שמישהו יפגע בה, אלא אם יצליחו להשפיע עליה בשטיפת המוח שמתרחשת שם".
רודרמן מציינת כי גם בארה"ב, שעד לפני כשנה היתה סמל חופש הדת וחופש הביטוי, יש תופעה של הסתרת סממנים יהודיים. "יש מקומות שבהם שורר פחד אמיתי. לפני כמה שבועות אישה צעירה ישבה ברכבת התחתית ופתאום מישהו ניגש אליה ותלש ממנה שרשרת עם מגן דוד. בקמפוסים הקימו קבוצות של 'שומרים' - שמלווים זה את זה. זו מציאות הזויה, אנחנו בארה"ב ב־2024 ומלווים סטודנטים, ואחרים לא מרגישים בטוחים לצאת מהדירה שלהם".
רוצים להצטרף לקהילות
למרות האתגרים, ואולי בגללם, הקהילות היהודיות בצפון אמריקה מגלות חוסן מרשים. בקי כספי, מנכ"לית הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה בישראל, מדווחת כי יש רצון עז מצד אנשים שבעבר לא היו קשורים ליהדות, להצטרף לקהילות. "מאז 7 באוקטובר יש רצון עז של יהודים להשתייך לקהילות, לקחת יותר חלק בפעילות יהודית", היא מסבירה.
בארה"ב ובקנדה יש כ־500 קהילות יהודיות, מתוכן 146 פדרציות (שרובן המוחלט בארה"ב) והיתר הן קהילות קטנות, ללא תשתית מקצועית. אבל 7 באוקטובר טרף את הקלפים. "יש רצון של חברים בקהילות היהודיות לקחת חלק גדול יותר בפעילות יהודית. אנו חשים את זה בעוצמה, ועסוקים במציאת הדרך הנכונה לקבל אותם ולשייך אותם לקהילה", מספרת כספי. "כשליש מהיהודים מעוניינים ללמוד יותר על ישראל והחיים היהודיים, ובסביבות רבע מעוניינים לקחת חלק בחיים הקהילתיים היהודיים שלהם".
השבת השחורה והמלחמה הזכירו ליהודים בצפון אמריקה את לאומיותם והגבירה את הסולידריות עם ישראל, גם אצל אנשים שחלקם לא התעניינו בה כלל קודם, וחשים חיבור לשורשים היהודיים שלהם, בצל האנטישמיות הגואה. היהודים מבינים כי עליהם להתאחד, כדי להיות חזקים יותר.
"כיהודי חילוני מצאתי את עצמי נוטה יותר לציין חגים ולדבר על הזהות היהודית שלי באופן פומבי מאז 7 באוקטובר", סיפר צעיר יהודי תושב טקסס. תחושה דומה עולה מרבים מחברי הקהילות היהודיות, המספרים כי אירועי 7 באוקטובר הפכו את יהדותם למרכיב מרכזי בזהות שלהם, פנימית וחיצונית.
כספי סבורה, כי אף שהאנטישמיות מטרידה מאוד, צריך לקחת את האירועים בפרופורציה. "אנשים חוששים יותר ומורידים סממנים יהודיים, וזו אנטישמיות שחייבים להתמודד איתה ולתת לה מענה נכון וראוי, אך אסור לטעות - זו לא גרמניה לפני השואה. הממשלה, המשטרה ומערכות המשפט חזקות ותומכות ביהודים, ואנחנו לא לבד".
האנטישמיות וחוסר היציבות גורמים גם לזינוק משמעותי בהתעניינות בעלייה לישראל, ואלפים רבים כבר ביררו את זכויותיהם. עם זאת, מסבירה עדנה, בפועל ניכרת ירידה. "לצד ההתעניינות, הלכה למעשה יש ירידה של כ־43% במספר העולים לארץ".
חוששים מחוסר ודאות
הסיבה לפער זה היא בעיקר חוסר הוודאות בישראל - גם בשל המצב הביטחוני המתוח, חוסר היציבות הכלכלית והעימות הפנימי בנוגע לרפורמה המשפטית. האמריקנים והקנדים לא ממהרים לעזוב את בתיהם ומקומות עבודתם כשעתידם אינו מובטח.
לצד בעיות הפנים, ארה"ב וקנדה מתאפיינות בדבר קריטי נוסף מאז 7 באוקטובר - ההתגייסות חסרת תקדים למען ישראל: בכסף, בהתנדבות ובסולידריות, שהתבטאה גם בצעדה בוושינגטון בנובמבר האחרון, שבה השתתפו יותר מ־300 אלף בני אדם.
"גם בטורונטו התקיים מצעד שבו השתתפו עשרות אלפי יהודים, ובמקומות נוספים קבוצות קטנות יותר מגיעות לרחוב עם דגלי ישראל וגאווה גדולה. יש מורכבות להיות יהודי בקנדה, אך התקופה הזו היא גם אות למחויבות של היהודים לישראל. קנדה היא הקהילה הפילנתרופית החזקה ביותר בעולם. היה ילד בן 7 בקהילת איי ויקטוריה שמתמודד עם מוגבלויות. הוא כתב לי מכתב וביקש שהכסף שלו ישמש לרכישת נעליים למפונים. זה היה כל כך מרגש", מספרת מאלי.
הסכומים שגייסו הקהילות היהודיות הם דרמטיים; מדובר גם בכספים שתרמו בעלי הון, אך גם כאלה שנאספו דולר אחרי דולר. עד היום גויסו 852 מיליון דולר, וכספי מבטיחה ש"זה לא הסוף".
במקביל, החלו גם להפעיל לובי למען תמיכה בישראל של נבחרי ציבור ומנהיגות בכירה בארה"ב וקנדה. באמצעות הכספים הללו, הפדרציה מסייעת בשיקום ובחיזוק כלכלי, באמצעות קרן הלוואות לחוסן קהילתי, כולל מענקים ליישובים.
גם בקרן היסוד נאסף סכום כסף גדול, יותר מחצי מיליארד שקלים, שהועבר לטיפול בנושאים קריטיים בישראל, בין היתר באמצעות הסוכנות היהודית, לנפגעי טרור, למועצות אזוריות בצפון ובדרום ועוד.
יותר ממיליארד דולר
הקהילות היהודיות תרמו לישראל מעל מיליארד דולר", אומרת שירה רודרמן. "זו התגייסות שאין כדוגמתה". ובקי כספי מציינת: "הסכומים האלה מעידים על המחויבות של יהדות צפון אמריקה לישראל בעת משבר".
"נכון, אנחנו במצב מורכב, אבל אני אופטימית", אומרת שרה מאלי. "ראינו השנה שהקהילה הקנדית יודעת לעמוד איתנה מול האתגרים. יש בפנינו איומים, אבל חיזקנו את הקהילה שיודעת לומר: אנחנו יהודים חזקים וגאים".
ושירה רודרמן מסכמת את הדברים: "יהדות ארה"ב חזקה, בדגש על הישראלים. חיים כאן כ־850 אלף ישראלים, ולכולם יש שם משפחה אחד, והוא ציונות. הם לא מתביישים, לא מתפשרים וגאים בישראליות וביהדות שלהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו