"תוהה איך איבדת את הארץ לקופים?"

נו, מתי כספי היקר, הסכמת ברוב גזענותך וקנאותך ללכלך על המוסיקה המזרחית ועל יוצריה. אז עכשיו, אחרי שקיבלת את הכתבה ב"ישראל היום", אתה כבר בטח מופיע 20 פעם בחודש וממלא את האנגר 11 ככה, בלי שום בעיה? או שממש עכשיו הסתיימה לה מכירת הכרטיסים להופעה שלך באמפי קיסריה? או אולי אתה מתענג בביתך על שני המופעים הענקיים שעשית עם 100 נגנים בהיכל נוקיה, יום אחר יום?

יפה לך, מר "נחליאלי נחליאלי, נח על חלוני". תגיד לי, מתי ואיך אתה מסתדר עם כל ההופעות בוועדי העובדים? הרי קיבלת כתבת שער ב"ישראל היום", כאחד שחי, עלק, ב"תעשיית המוסיקה".

אני יודע מאיפה הדברים שאמרת באים לך. הם באים מכאב גדול, מקנאות ששורפת בך מבפנים. אתה לא מפסיק לחשוב לעצמך "איך זה שהשחורים הקופים המזרחיים השתלטו על הארץ שלי ודחקו אותי לפינה". כך אתה חושב, מר גזען, ששר לו במבטא מזלזל "נחליאלי נחליאלי, נח על חלוני", למקצב של שיר מרוקאי, או במערכון הממש לא מצחיק "מכבסת תולה", שוב במבטא מרוקאי מזלזל. ככה הצלחת להסתיר את הגזענות שלך, כמו עוד כמה מחבריך ה"אשכנזים", שטרחו לבכות על אובדן הארץ לשחורים.

כולכם חוטאים בגזענות. אתם נעים בחוסר נוחות כשאתם קוראים בעיתונים כמה הזמרים המזרחיים מרוויחים; זה מעביר אתכם על דעתכם, כי לעולם לא תחוו את החוויה הזאת. זה כנראה העונש שלכם, להיות ממורמרים (ומרמור גורם לקמטים בעור הפנים).

מעולם לא חשבתי אותך לגאון מוסיקלי, אבל שמרתי זאת לעצמי. מעולם לא התחברתי לשירים שלך, אבל כיבדתי אותך אף שחשתי בסלידה שלך, בזלזול וביהירות. עדיין שמרתי את דעותיי לעצמי.

כתבת השער בעיתוננו, לפני שבועיים

אף אחד לא ביקש ממך לאגד שום שיר שלנו לשום ספר. הרמב"ם אמר כי כדי לחלוק על הפילוסופים, עליו לדעת את כל תורתם. ואתה - האם אתה יודע את כל תורתנו? את כל הטקסטים שלנו? ממש לא. אז אתן לך כמה דוגמאות של שירה צרופה, שספק אם תצליח להבין אותה, ברוב אטימות גזענותך. אכתוב רק את תחילת השירים, ואולי תשכיל לעשות כמו הרמב"ם, להיכנס וללמוד את תורתם של "הגויים".

 "שקט", שיר של עומר אדם (גילוי נאות: אני המנהל האמנותי שלו). מילים: אבי אוחיון, מרוקאי מרמלה:

"בין קנאה לעצבות, בין הפחד / בין הלבד לבין היחד / מנסה למצוא תשובות / בין קרירות לכאב, בין השפל / בין חוסר השפיות לשכל / מבקש לי פתרונות / בין מטר של כישלונות לבין אכזבה / בין אור לעלטה / הלב צועק די לשלכת / הלב צמא לאהבה".

"אובדן התמימות", שיר של ישי לוי. מילים: יוני יעיש, תימני ממושב נחלה:

"על אובדן התמימות ריחפה השמחה / מלחכת בכאב את העצב / כלי שבור, לא מונח, מתמלא בכלימה / ושופך כעסו אל הערב / ונזרעת שנאה בין שבילי הבתים / זיכרונות שהשקר שומר / מבט מיוסר מבקש רחמים / את השלווה שובר".

"הכל עד לכאן", שיר של עמיר בניון. מילים: עמיר בניון, מרוקאי מבאר שבע:

"מנגינות מדומות, משטות, מזייפות / מטשטשות לי את שביל הזהב / מתנגנות בי, משקרות לי, מציקות / רציתי להבין קצת, להרגיש איזה ערך / וסמכתי עלייך שאת תגלי לי את הדרך / ונשמתי אוויר מזוהם והלכתי בערך / התהלכתי שולל עד לכאן".

תזכורת: מתי כספי נגד הזמר המזרחי

יש לי הרבה מה לכתוב על גזענות. כבן להורים שעלו ממרוקו חוויתי אותה לא פעם על בשרי. לא פעם ראיתי את ביזיונו של אבי ומורי, שהוכרח לשבת בקלפיות כנציג של מפא"י ואחר כך של העבודה, אף על פי שהיה ליכודניק בכל רמ"ח איבריו. כן כן, אבי, פנסיונר של תנובה, נאלץ לשקר רק כי ידע שאם יעשה את צו ליבו יישאר בלי עבודה. אבל כשנכנס מאחורי הפרגוד הוא שם את הפתק שלו. ככה הוא ניצח אתכם - רק כשהסתתר מאחורי הפרגוד.

אולי את אבי ומורי הפחדתם, אבל אותי ממש לא תצליחו להפחיד. לא אותי ולא את בני עמי. גם לנו יש תרבות, גם לנו יש מוסיקה, גם לנו יש תיאטרון, גם לנו יש משוררים. פעם התביישנו לדבר את שפת אמנו. אני למדתי את השפה המרוקאית בעקשנות, אני מנגן להנאתי בעוּד ושר שירים במרוקאית.

ניסיתם לבנות את הישראלי הצבר בצלמכם ובדמותכם. גזרתם לנו את הפאות, החלפתם לנו את השמות, ניסיתם למחוק את זהותנו. נתתם לנו שעה שבועית ברדיו, "אגן הים התיכון" קראתם לה. ישבתם במגדלי השן של תחנות הרדיו והטלוויזיה והחלטתם מה נשמע ברדיו שלכם ומה נראה על המסך. הפכתם לקומיסרים של תרבות, והשפלתם אותנו. שלחתם אותנו להימכר בבסטות בשוק או בתחנה המרכזית הישנה, ואילו יכולתם, הייתם משאירים אותנו שם.

כל עוד היינו בגטאות, היה לכם נוח. והנה קמו להן התחנות האזוריות, ובאו מהפכנים אוהבי מוסיקה מזרחית דוגמת אליקו, ירון אילן, יוני דביר, יורם סויסה ומינו בר, והשמיעו אותנו - כי הקהל דרש. ואתם עדיין זילזלתם, לא האמנתם שיום אחד נכבוש גם את קיסריה, נחדור לכם להיכל התרבות, נפרק את היכל נוקיה ונפזז על בימות הזאפה.

צר לי עליכם, שקשה לכם לפרגן. הרי שנים למדנו את תרבותכם בבית הספר. שנים הקשבנו לכם בתחנות הרדיו. למדנו את שפתכם ואת אורחות חייכם, אבל אתם לרגע לא השכלתם ללמוד אותנו. ניסיתם לבנות צעיר ישראלי רק על פי דמותכם, רק על פי תרבותכם. חשבתם באמת שנשב בשקט ונקבל בהכנעה את ניסיונכם למחוק את תרבותנו? אז טעיתם.

ככל שתכו בנו, כך נתעצם. כך נמשיך ליצור. כך נמשיך לרקוד לצלילי המוסיקה המזרחית שלנו, אותה המוסיקה שאתם כל כך בזים לה כיוצרים. מוסיקה היא שפה בינלאומית, ללא גבולות. היא גשר בין תרבויות ובין עמים. ואתם - קנאתכם וגזענותכם העבירה אתכם על דעתכם. ואני שואל: ככה בונים מדינה?

אסף אטדגי

משורר, מוסיקאי ומנהל אמנותי של עומר אדם (עוד מרוקאי מרמלה)