מסרים ומשמעויות רוחניות: למה מתרחשות רעידות אדמה?

מיד עם קבלת הידיעה על רעידת האדמה הקטלנית בטורקיה השבוע, עסקתי רבות בייעוץ ובהכוונה הלכתית וניהולית למשלחות צוותי חילוץ בארץ ובעולם עם מחלצים יהודים, שיצאו לסייע בהצלת חיים ורצו להיערך בהתאם, בכל הנוגע למה שאסור ומותר בשבת, מבחינת התהליכים המחייבים בנוגע לכבוד המת בדתות השונות, דרכי הטיפול והזיהוי באירוע רב נפגעים ושיטות הטיפול והזיהוי הפורנזי וההלכתי בעת אירועי רעידת אדמה, אירועים אשר הייתי מעורב בכתיבת התו"ל והמענה המקצועי בנושא, כמו גם תכנון ובקרה בעת פעילות הצלה ותרגילים.

באירועים מעין אלה, מדינת ישראל תמיד הייתה מהראשונות בהצעת כוחות הסיוע, ועל כן רכשה ניסיון רב ומוניטין במקצועיות פעולות צוותי החילוץ והזיהוי המבצעים את עבודתם במסירות בד בבד עם שמירה על ערכים, אתיקה וכבוד האדם.

השאלות כבדות המשקל באירועים מעין אלה רבות הן, ועוסקות בקדימות הטיפול, סיכון כוחות עבור הצלת אזרחי מדינה זרה, סיוע למדינת אויב (סוריה) ועוד, המתווספות לשאלות העומדות בפני שומרי המצוות שהזכרנו כאן.

לכל השאלות תשובות ברורות ונהירות אשר מעמידות את האדם אשר נברא בצלם אנוש – במרכז. לאור כמות המדינות המסייעות במאמצי החילוץ ושיתופי הפעולה ביניהן, נראה כי בעת הזו כל מדינות העולם מתעלות על המחלוקות האידיאולוגיות והפוליטיות ומתאחדות במאמץ הירואי מתוך תקווה לחלץ כמה שיותר בני אדם מתחת להריסות הבניינים.

מתוך אסונות הטבע, נראה שרעידות האדמה הן המורכבות והמתועדות ביותר בהיסטוריה.

בתנ"ך ישנן כמה עדויות לרעידות אדמה משמעותיות, כאשר המפורשת ביותר הייתה בימי המלך עוזיהו, כפי שמובא בנביא עמוס וישעיהו, שם מתואר כי יום הקדשתו של ישעיהו לנביא היה ב'יום הרעש'. בהתייחסו לרעידת אדמה זו מתנבא הנביא זכריה ואומר "וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה" (זכריה י"ד, ה').

רעש זה, שהתרחש לפני כ-2,800 שנה, השאיר את חותמו בממצאים אשר גילו ארכאולוגים בשנים האחרונות, ובאחד הכנסים להצגת התגליות שיתפו החוקרים כי רעידת האדמה הזו הייתה ככל הנראה אחת מהחזקות והמזיקות ביותר בעת העתיקה, כאשר עדויות להתרחשותה התגלו בחפירות שנערכו במגוון אתרים ברחבי ישראל כגון חצור, גזר, תל עגול, ותל צפית-גת, וחפירות שבוצעו בשנים האחרונות בעיר דוד, מצביעות על כך שרעידת האדמה פגעה ככל הנראה גם בירושלים.

היהדות מתייחסת לרעידות האדמה באמביוולנטיות. מחד מקורות חז"ל מציינים את הרעש כאירוע טראומטי ושלילי, כפי שבא לידי ביטוי בנבואת הנביא זכריה, שהזכיר את הרעש מתקופת עוזיה המלך שניסה להקטיר קטורת שלא כדין והצטרע, וכתוצאה מכך רעדה האדמה בחוזקה, איימה לבלוע אותו ואת כל אשר לו ופגעה בו, כפי שקרה לקורח ועדתו שניסו להקטיר קטורת שלא כדין (כפי שמובא בתנחומא צ"ו, י"ג).

מאידך, הנביא ישעיה אשר חווה את הרעש באופן שונה, מתאר את האירוע בעין חיובית, כאשר מקור הרעש נובע ממחזה אלוקים שבו נראים המלאכים בקדושה עליונה וייחודית. כך גם בנבואת הנביא יחזקאל שרואה את כבוד ה' והדרו דווקא מתוך הרעש הגדול, וכפי שאומרים בכל תפילה במניין שאינה בערב: "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג', י"ב).

נראה שמעבר לתזוזות הלוחות הטקטונים המתבצעות מתחת לפני השטח, ואשר גורמות מבחינה פיזיקאלית וגיאולוגית לרעידות האדמה, הרי שהיהדות עסקה בשאלת המהות של האירוע ומשמעותיו הרחבות בתחום הרוחני דתי והערכי.

מקורות חז"ל מלאים בתיאורים ציוריים רבים בכל הקשור לרעידות האדמה המתרחשות בעולם, אך כל מטרת התיאורים להוציא מסר חיובי ורוחני לתהליכי למידה בקרב העם.

כך, למשל, הגמרא במסכת ברכות (נ"ט) דנה באופן התרחשותם של ה"זוועות" - שם המושאל ביהדות לרעידות האדמה, ומביאה סיפור שבו רב קטימא חווה רעידת אדמה. הגמרא דנה אם ניתן לייחס את רעידות האדמה לבכיותיו של הקב"ה או ל"מחיאת כפיו" זו בזו, או מעצם הנחת רגליו של הבורא על הדום לרגליו.

דוגמה נוספת לדימויים הקשורים לרעידות האדמה מופיעה בספר התהילים, שבו דוד המלך תיאר את יכולות הבורא וכתב: "הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ" (תהלים ק"ד, ל"ב).

מובן שמכיוון שבאמונה היהודית אין לבורא גוף או דמות הגוף, הרי שמדובר בתיאור ציורי שמטרתו להמחיש את גודלו של הבורא, ואת העובדה שעל אף ההשלכות הטראגיות הקשות של רעידות האדמה הרי שגדולות ועוצמתיות ככל שתהיינה הן אינן אקראיות אלא מוכוונות לזמן ומקום בהתאם להחלטות הבורא. הדבר עומד בבסיס ההבנה השולטת בתפיסה היהדות, כי לכל אירוע הקורה בעולם יש סיבה ומסובב.

ייחודיות המאורע אף מלווה בברכה אשר יש לאומרה כאשר מרגישים רעידת אדמה, וכדברי המשנה במסכת ברכות (נ"ד, א'): "עַל הַזִּיקִין (כוכבי שביט) וְעַל הַזְּוָעוֹת (רעידות אדמה) וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'. עַל הֶהָרִים "ויש שאומרים לברך גם 'עושה מעשה בראשית', כאשר להלכה נפסק לברך ברכה אחת בלבד.

אך על אף הברכות שמראות את כוחו של השם, הרי שהיהדות ראתה ברעידות האדמה אסון בסדר גודל לאומי שיש לעשות הכל כדי להישמר מנזקיו והשלכותיו. וכפי שמובא בשולחן ערוך (תקע"ו סעיף ד') : "בעת הרעש החזק מתענים ותוקעים בחצוצרות... וכן על הרעש ועל הרוחות שהם מפילים הבנין והורגים, מתענים ומתריעין עליהם". ובספר ההלכה "כף החיים" (תקע"ב א') כתב שלא מחכים כמו בתעניות גשמים "אלא גוזרים מיד" (תענית).

נקווה כולנו שלא יהיו עוד נפגעים, וצוותי החילוץ ינחלו הצלחה במלאכת הקודש.