במלאת 75 שנה להחלטת עצרת האו"ם בשנת 1947 ביום כ"ט בנובמבר להקים שתי מדינות - יהודית וערבית פלשתינית - על השטח של ארץ ישראל ראוי לבחון את המעשה ואת השלכותיו. החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות הייתה מהמעשים הבולטים של הארגון לאורך כל תקופת קיומו. מעורבות האו"ם בסכסוך הייתה בעייתית בכל מקרה, כי יכולת האכיפה של החלטותיו הייתה תלויה, כמובן, לא רק ביכולתו לייצר "רוב" של ממש בעצרת הכללית אלא גם בהרכב המדויק של ה"רוב".
שלא כמו במועצת הביטחון, לא הייתה זכות וטו לאף מדינה במליאת הארגון, ולכן לכאורה היה ספק במידת יכולת הארגון לממש החלטות. במיוחד היה ספק לגבי הצבעת ארצות הברית: שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל, מגיבורי מלחמת העולם השנייה, לא האמין כי היישוב היהודי בפלשתינה יוכל לשרוד מול התקפה מתואמת של שכנות המדינה החדשה שזה עתה אמורה הייתה לקום. הוא צידד בדחיית ההחלטה לפרק זמן, ואולי בהקמת ממשל של "נאמנות בינלאומית" לתקופת ביניים.
מחשבה זו נדחתה על ידי בריטניה, שהחזיקה בשלטון על ארץ ישראל מכוח "מנדט" של חבר הלאומים, שקדם לארגון האומות המאוחדות שנוסד בתום מלחמת העולם השנייה בשנת 1946. לאחר שוועדת בדיקה של האו"ם המליצה על הקמת שתי המדינות, אצה הדרך ללונדון להיפטר במהרה מהמעמסה של קיום השלטון הבריטי.
עצמאות העם היהודי
יודגש כי החלטת עצרת האו"ם הפתיעה רבים מהרבה היבטים. הימנעות בריטניה הייתה מובנת, אך תמיכתה של רוסיה הסובייטית, "ברית המועצות", הפתיעה מאוד. מסך הברזל כבר ירד על מזרח אירופה, ויהדות ברית המועצות נותקה מהעולם החופשי. הציבור חווה לחץ קשה מצד סטאלין המנהיג, ומספר גדול של אנשי מדע ורוח של העם היהודי נרצחו בתקופה אפלה זו. רוסיה תמכה בהחלטת הקמתה של ישראל, ולא זו בלבד - היא נרתמה לסייע לה מאסיבית במערכה שעתידה הייתה להיזכר כמלחמת העצמאות של העם היהודי. הנשק שסופק כלל נשק קל ותחמושת בשפע, ציוד יותר כבד וגם מטוסי קרב, אמנם במספר לא גדול, אך כמות של ממש.
צ'כוסלובקיה הפכה למדינת התיווך מצד הגוש הסובייטי. יחסה של ארצות הברית היה הפוך - היא הטילה אמברגו, "סגר מלא", על יצוא נשק אמריקני לישראל. מספר יהודים שנעצרו בגין פעילותם נידונו לפרקי מאסר.
חרף התנהגות זו של ממשל ארצות הברית, ראש הממשלה המייסד, דוד בן-גוריון, נעדר מישראל ביום העצמאות השלישי של המדינה כי יצא לוושינגטון לפגישות עם נשיא ארצות הברית, הגנרל דווייט אייזנהאואר, במטרה להצהיר בפניו כי במאבק העולמי בין הגוש הסובייטי לגוש המערבי בראשות ארצות הברית, ישראל עומדת לצד מנהיגת הדמוקרטיה בעולם. באותה הזדמנות נפגש בן-גוריון עם ראש סוכנות המודיעין של ארצות הברית, גנרל וולטר בידל סמית, וכונן את הקשר שלימים הפך בעל משמעות רבה לישראל מאז ועד היום הזה.
תפנית זו במדיניות התבררה למנהיג רוסיה, סטלין, הוא שינה את מדיניות ארצו כלפי ישראל ובמשך 30 שנה ועד שנים מספר אחרי מלחמת יום כיפור ב־1973 הרוסים ניסו - ובמקרים אחדים גם הצליחו - לגייס או להחדיר סוכנים בתפקידים חשובים אל תוך ישראל. יתר על כן, רוסיה ניתקה את יחסיה עם ישראל בעיצומה של מלחמת ששת הימים בשנת 1967. יחסים אלה חודשו רק כעבור 30 שנה.
רבים הופתעו מההחלטה
בשובנו, איפוא, לימי כ"ט בנובמבר של אז, ותוך סקירת חלק מהתהפוכות שמניתי, חשוב לזכור כי אין יציבות מובטחת בעולם היחסים הבינלאומיים, ואויבים וידידים עלולים אף להתחלף כהרף עין.
מכל הנושאים הנפיצים על סדר יומנו העמוס לעייפה יש לזכור כי החלטת כ"ט בנובמבר קבעה גבולות חלוקה בין שתי המדינות - ישראל וזו שאמורה לקום לצידה. היא גם קבעה שירושלים ובית לחם יופרדו לאזור נפרד במעמד בינלאומי עצמאי. עד היום הזה מחויבות גם רוסיה וגם ארצות הברית לנוסחה כלשהי שתיתן לישראל ולפלשתינים מעמד בירושלים. לא הנשיא ביידן ולא הנשיא פוטין נסוגו מכך עד עצם היום הזה. כדאי כי הממשלה החדשה שתקום תיקח נתון זה לתשומת ליבה.
החלטת עצרת האו"ם הפתיעה רבים מהרבה היבטים. הימנעות בריטניה הייתה מובנת, אך תמיכתה של ברית המועצות בהחלטת הקמתה של ישראל הפתיעה מאוד. לא זו בלבד, היא נרתמה לסייע לה מאסיבית במערכה שעתידה הייתה להיזכר כמלחמת העצמאות של העם היהודי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו