אין מה לפחד מכפייה דתית כשהיא כבר קיימת

מאז היוודע תוצאות הבחירות שלפיהן מסתמן רוב מובהק לגוש הימין בהובלת נתניהו ניטש ויכוח לוהט ברשת. במוקד: השלכות הקמת קואליציה נוספת עם המפלגות החרדיות והדתיות. לאור זאת, התעורר החשש המוחשי למדי שאפילו הצעדים המעטים שנעשו בתחום דת ומדינה, יתבטלו בממשלה שנשענת על הצבעותיהן של סיעות החרדים והחרדים־לאומיים.

חלק מהמגיבים, ביניהם עמיתי חנן גרינווד, פטרו את החשש הלגיטימי הזה בתור אזעקת שווא. מעין היסטריה שמאלנית קלאסית שאין לה אחיזה במציאות. אף אחת בישראל לא תלך עם שביס בכפייה בסגנון "סיפורה של שפחה" והסטטוס קוו יישמר פחות או יותר, מסביר גרינווד, אין מה לפחד ממדינת הלכה. הרי רוב הדתיים והחרדים לא מעוניינים להשפיע על המרחב הציבורי של החילונים והמסורתיים.

מדובר כמובן באיש קש. אף אחד לא באמת סבור שבשבוע הבא תוקם כאן "הרפובליקה היהודית של ישראל". ברור שאף אחד לא ייכפה על נשים חילוניות לעטות שביס ועל גברים חילונים להסתובב עם כיפה וציצית. זו טענה מגוחכת, ומי שמאמין שכך באמת חושבים מרבית החילונים – כנראה לא דיבר עם אחד כזה בתקופה האחרונה מחוץ לרשתות החברתיות.

החשש המציאותי יותר הוא שהסטטוס קוו הישן יתקבע מחדש. הרפורמה בכשרות, למשל, איננה עניין פנים מגזרי שנוגע רק לדתיים ולחרדים. הוא נוגע גם לאינספור בעלי עסק חילונים ומסורתיים שכעת עלולים להיפגע מחזרת הגלגל לאחור. המונופול על הכשרות אפשר במשך שנים לרבנות להכביד על יוקר המחיה. הרפורמה נועדה לפתוח את השוק הזה ועשויה להוריד עלויות. אם אכן היא תתבטל – כולנו נרגיש את זה בכיס שלנו. בסוף, לא רק דתיים וחרדים אוכלים כשר.

יתר על כן, התפוגגה התקווה שיינתן מענה כלשהו לסוגיית הנישואין של מאות אלפי ישראלים שאינם מוגדרים בתור יהודים לפי ההלכה האורתודוקסית או לא יכולים להתחתן מסיבה אחרת. הם ימשיכו לשלם אלפי שקלים מכיסם הפרטי כדי לטוס ולהתחתן בחו"ל. הציבור הזה מספיק שווה בשביל לשרת בצבא, למות בשדה הקרב, לשלם מסים או להצביע בבחירות. אבל הזכות הבסיסית – להתחתן במולדת שלהם – נגזלת מהם בגלל קידוש הסטטוס קוו. נראה שזהו אחד הכישלונות הגדולים של "ממשלת השינוי", שהחמיצה הזדמנות היסטורית.

גם בני הקהילה הלהט"בית לא באמת צריכים לחשוש מביטול מצעד הגאווה או מסקילה תנ"כית. אבל האפליה המבנית שלהם תימשך: הם לא יוכלו להתחתן ויאלצו לשלם הון תועפות בשביל הליכי אימוץ ופונדקאות בחו"ל (ועוד בסוף יאשימו אותם בכך שהם פוגעים בזכויות נשים). בארץ, אגב, אין לבני הקהילה אפילו את הזכות לאמץ ילדים.

בזמן "ממשלת השינוי", הקהילה אמנם נהנתה מתקציבים שנועדו לסייע לנוער להט"בי בפריפריה. לראשונה אף הוטל איסור של משרד הבריאות על טיפולי המרה. ואולם, חקיקה שתשיג עבורם שוויון זכויות אמיתי לא נעשתה, בעיקר בשל ההתנגדות של רע"מ. כעת, ייתכן שהתקציבים האלה יקוצצו והאיסור לטיפולי המרה יתבטל בטענה שהם "פוגעים בזהות היהודית". מי שישלם את המחיר יהיו נערים ונערות שלא יזכו למענה ויישארו לבד.

אם לא די בכך, גם התחבורה הציבורית בישראל תמשיך לעצור מלכת מדי יום שישי בצהריים ותתחדש רק בשעות המאוחרות של מוצאי שבת (ובמתכונת מצומצמת). עוד כישלון שרשום על המצח של הממשלה היוצאת. זאת כאשר קיים רוב מוצק לתחבורה ציבורית בשבת. 

מה שמנע שינוי בסוגייה הוא בעיקר הסיכום בין ימינה ליש עתיד על שימור הסטטוס קוו בענייני שבת, נישואין וגירושין. מה נגיד, אין ספק שהשמירה על האינטרסים של המפלגות הדתיות סייעה לימינה שהתפרקה לרסיסים.

אז נכון, מדינת ישראל לא תהפוך מחר לאיראן. הכפייה הדתית במדינה פועלת בעיקר באופן "פסיבי": החרגת זכויות מהאזרחים במקום הטלת חובות על הציבור. אבל הסטטוס קוו הזה כאן כדי להישאר. ורוב הסיכויים שהוא גם יחמיר.