מעט שרות בכנסת הבאה? בדקנו מה דעת היהדות על נשים בתפקידי הנהגה

עם התבהרות ערפל תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 וההכרעה הברורה, נראה כי בקואליציה החדשה ובכנסת בכללותה כמות חברות הכנסת נמוכה באופן מהותי מחלקן באוכלוסייה. לא מדובר בנסיבות דתיות או בתהליכי הדרה מתוכננים ומוסדרים על ידי קבוצה כזו או אחרת, אלא במציאות המושפעת מהסביבה, מסיבות סוציולוגיות, מבחירה של הנבחרות והנבחרים ועוד סיבות כאלה ואחרות. 

על אף פריצת הדרך המשמעותית, הקדמה והתפיסה המחשבתית והמערבית בכל הקשור לקידום מעמד האישה, וחתירה לשוויון הזדמנויות מלא - עדיין רווחות התפיסה כי ישנה חלוקת תפקידים ומשימות ברורה בין המינים, תוך ניסיון השתלבות מלא בעולם העשייה הציבורי והעסקי.

ההתאמות השונות והאבולוציה בתפיסת העולם ניכרות גם ביהדות. אם בימי הביניים לא היו "עזרות נשים" בבתי הכנסת, מכיוון שמקומן של הנשים לא היה מחוץ לכותלי הבית והחצר, הרי שכיום בתי הכנסת מייחדים מקומות לנשים ונערכות תוכניות קהילתיות ודתיות למגדר זה, אשר לרוב מושקעות ומושכות קהל רב.

עם התפתחות הממסד הרבני חלו שינויים לטובה במעמדה המשפחתי של האישה, בהם עיגון חובות הבעל לאשתו בכתובה, חרם דרבנו גרשום - אשר אסר על גברים לגרש את נשותיהן בעל כורחן או לשאת יותר מאישה אחת (תקנה אשר מיושמת עד היום ברוב קהילות ישראל על אף שפג תקפה), ועוד.

שינויים, אבל לא עד הסוף

בעבר נשים לא מונו לתפקידי הנהגה ותפקידים ציבוריים. שינויים משמעותיים במעמד האישה התחוללו בכל הזרמים ביהדות במהלך המאה העשרים, במקביל לתהליכים שקרו בחברה הכללית. אלו כללו אימוץ שוויון הדרגתי בחיי הדת בקרב הזרמים הליברליים, והנהגת חינוך סדור לנשים כמעט בכל החוגים האורתודוקסיים, כיום הנשים הדתיות והחרדיות משתלבות בתפקידים רבים באקדמיה, בתחומי הנדסה וטכנולוגיה ובתפקידים ניהוליים ומשפטיים ונראה כי הקושי הגדול בכניסה לשוק העבודה אינו בהקשר דתי אלא בעטיים של חסמים בעולם העסקי והציבורי הגברי, המתגמל פחות נשים, ומצמצם את נקודות ההשפעה ואפשרויות הפיתוח המקצועי והאישי.

לעיתים הנשים עצמן מעדיפות להישאר בעבודות שדורשות פחות, כדי לדאוג לטיפול בילדים, שכן מקומות העבודה לא תמיד מגלים הבנה והכלה למציאות שבה נשים רבות רוצות לשלב קריירה לצד טיפול בילדים.

בי"א בחשוון (5 בנובמבר) נציין את יום פטירתה של רחל אימנו, שלפי המסורת נפטרה בעת לידת בנה בנימין.

מעבר למסירות האימהית עד כדי הקרבה עצמית למען ילדיה, מהווה רחל דוגמה ומופת למנהיגה ייחודית בעלת תעוזה ואחריות מתוך דאגה לכלל. המדרש מספר כי רחל מוותרת על הזכות העצומה של גדולי האומה שנקברו בזוגות במערת המכפלה בחברון, ומבקשת להיקבר על אם הדרך בדרך בית לחם על ציר התנועה המרכזי מירושלים לגלות, על מנת שתוכל לסייע לגולים ולהתפלל יחד עימם לעתידם ולגאולתם, כפי שמובא בירמיהו ל"א: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו".

רחל, אשר מוותרת לאחותה לאה על הסימנים הייחודים בליל הכלולות על מנת שתוכל להינשא ליעקב, משקפת דמות אצילית וייחודית המלאה בדאגה לזולת. שמה אשר מופיע 18 פעמים בספר בראשית יכול להעיד על חשיבותה הייחודית של דמותה בהיסטוריה היהודית.

אישה זכתה בפרשה

היהדות מעולם לא מידרה נשים מכלל תפקידי המפתח ההנהגתיים והרוחניים, אך לעיתים דווקא התפיסה הפטריארכלית שרווחה בעולם היא שמנעה מהן להשתלב בהנהגה, שכן ראתה בכך פגיעה בהגמוניה. דוגמה לכך ניתן לראות בהתייחסויות שונות לגבי מלכת שבא, של פי כתביו של יוסף בן מתתיהו "הייתה בקיאה ביותר בחכמה, ומעוררת השתוממות גם משאר הבחינות. וכששמעה על מידותיו הטובות ועל תבונתו של שלמה (המלך), הובילה אותה אליו התשוקה לראותו מתוך הסיפורים יום יום על אנשי הארץ ההיא".

אולם על מנת לזלזל בחוכמתה, בספרי הזיכרון של דתות שונות הוסיפו לסיפור כי השיש של ארמון שלמה היה כה מבהיק, עד כי מלכת שבא סברה כי אלו מים והרימה את שמלותיה, תוך שהיא חושפת את שוקי רגליה.

בתנ"ך ניתן למצוא את דבורה הנביאה, אשר הנהיגה את העם בחן ובהתרוממות רוח, חולדה הנביאה אשר השפיעה על קהילות ישראל וניסתה להשפיע על מנת שיסורו מהתנהגותם הקלוקלת קודם חורבן בית ראשון, חנה אם שמואל הנביא, חוה אשת אדם הראשון המוגדרת התורה "אם כל חי", צפורה אשת משה רבינו שגילתה תושייה כאשת המנהיג ועוד.

דוגמה ייחודית לכך ניתן לראות בעובדה כי בכל השמות שניתנו לפרשות השבוע אין אפילו פרשה אחת שקרויה על שמם של האבות – אברהם, יצחק או יעקב, אולם דווקא שרה אימנו זכתה בשם של פרשה – "חיי שרה". חז"ל מסבירים שהסיבה לכך הייתה ששרה הייתה אישה מיוחדת "שלא היו כמותה בכל נשות העולם". יש דעה שסוברת שהיא הייתה גלגול של חוה אימנו. כל התלאות שעברו עליה לא שינו את יופייה, את אצילותה, את היושרה שבה ואת חכמתה.

לא בבית מלכותנו

הדוגמאות בהעצמה האישה היהודית ממשיכות גם במקורות חז"ל, כגון דמויות נשיות וייחודיות המובאות בתלמוד הבבלי, בנות רש"י ועוד. אך ככלל הנשים, למעט דבורה, לא נשאו בתפקידים ציבוריים-מנהיגותיים רשמיים, אלא רכשו את התואר והמעמד כתוצאה ממעשיהן. היהדות נתנה מקום חשוב ומרחב עשייה לנשות ישראל, אך בהחלט לצד זאת היו מגבלות הלכתיות והציבוריות למינויים רשמיים לתפקידים בעלי שררה כגון מלך, דיין, שופט ועוד, מאחר שבתפקידים אלה מונו רק זכרים.

הסיבה לכך נעוצה גם במישור הדתי, שכן דרשו חז"ל על הפסוק "שום תשים עליך מלך" - מלך ולא מלכה. הרמב"ם אימץ אמירה זאת לכל תפקידי השררה, למרות שנראה כי מהתורה האיסור היה רק על מינוי מלכה. ברמה הציבורית לא הייתה מקובלת כלל בעולם מציאות כזו שאישה תעמוד בראש ממלכה או בהנהגה ציבורית למעט במקומות בודדים. יש שהסבירו זאת מטעמי צניעות, ויש שהסבירו שהעניין קשור לדיני ירושה, שכן מלוכה מגיעה בירושה וירושה מגיעה מהאב - ובאופן כזה גם לא מעבירים את המלוכה לאחרים.

לצד הגדרת מעמדה של האישה בעולם, ניצבות כל העת דמויות המנהיגות הנשיות ביהדות כמגדל אור, וכחלק בלתי נפרד מהמורשת היהודית ומעתיד היהדות.