אם יש גן עדן: מה דעת היהדות על הצפוי לנו אחרי המוות?

התפיסה הרווחת ביהדות, המהווה מעיקרי האמונה, היא כי העולם הזה דומה לפרוזדור ומעבר צר וזמני בלבד לעברו של עולם אחר, אמיתי יותר ונצחי – "העולם הבא".

העולם הבא במהותו נקשר לרעיון אמוני, שכן יש קושי מהותי להגדיר עולם רוחני-וירטואלי באופן מוחשי, ובכל זאת הכפירה בקיומו מהווה קלקול ביסודות היהדות כפי שמביאה המשנה במסכת ברכות (פרק ט' משנה ה') : "משקלקלו המינים אמרו אין עולם אלא אחד".

הקונפליקט בין האמונה בקיומו של העולם הבא ובין אי-היכולת לקבל תיאורים של מהות המרחב העתידני הבלתי נתפס בעיני אלה שטרם הגיעו אליו מהווה כר נרחב לתיאורים רוחניים וספרותיים אשר מעניקים למרחב זה אור ומשמעות. כגון "עולם שכולו טוב" הנובע מהיעדר הגשמיות, הגאווה והאנוכיות במרחב זה.

בעולם המדעי היעדר היכולת לתיאור מוחשי בעקבות קושי של נגישות או של קבלת מידע לעולם לא מהווה סתירה למציאות עצמה. דוגמה לכך היא אי-היכולת לגלות כבידה קוונטית בתנאי חום קיצונים כמו בנקודה הסינגולרית – דהיינו נקודת קצה שמיוחסת לתחילת הבריאה והיקום או לקיצו אשר בא לידי ביטוי למשל בתופעת "חור שחור".

על פי סוכנות החלל הישראלית, חור שחור יכול להיווצר בכמה דרכים. ייתכן שאחת מהן היא כתוצאה מקריסה של כוכב מאוד מסיבי בשלבי חייו האחרונים. בשלבים אלו נפסק ההיתוך הגרעיני בליבת הכוכב, והיא קורסת. מכיוון שקריסת הכוכב לתוך עצמו, תוך כדי שאיבת עצמים לתוכו, מביאה אותם לסוג של נקודת קצה בחייהם, ובעקבות אופי התהליך שלא חזרו ממנו שום פריטים - הרי שלא ניתן היה לבחון את אופיים ואת קיומם. אם כן, העדויות היחידות לקיומן של נקודות קצה "סינגולריות" במצבים מעין אלה הן רק בניתוח תיאורטי, לאור נתוני הדמיה ונתונים נתמכים המגבשים הערכה של מציאות. ועדיין, על אף שמעולם לא חזר משם פריט כלשהו, המדע מבסס את עמדותיו על התיאוריה של דחיסת החומר וקריסת הכוכב לכדי חור שחור, ובעצם הגעה לנקודת הסיום בעולם הזה לאותו עצם שקרס לתוך עצמו.

בהקשרי המונח "עולם הבא" ביהדות, חז"ל לימדו אותנו שהוא אינו חומרי כמו העולם הזה, וכפי שמתארת זאת הגמרא במסכת ברכות (דף יז, א‏): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא משא ומתן ולא פרייה ורבייה, ולא משא ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". לאור כך שמציאות העולם הבא אינה גשמית, נראה כי מאמרי חז"ל בנוגע להיעדר אכילה ושתייה נועדו לתת ביטוי ציורי לשכל אנושי.

מעניין שבחז"ל ישנן שתי תפיסות מרכזיות לתיאור העולם הבא: הראשונה היא דעתו של הרמב"ם הרואה בעולם הבא עולם רוחני, שקיימות בו נשמות בלבד והן "נהנות מזיו השכינה" - דהיינו משיגות הנאה רוחנית בהתאם למצבן ולדרגתן - ולמקום ולמרחב זה מגיע האדם לאחר מותו.

על פי שיטה זו אין באפשרותנו להבין באיזו הנאה מדובר, שהרי כל התפיסה האנושית היא תפיסה גופנית.

רבי סעדיה גאון, מגדולי הרבנים במאה ה-10, שהיה בעל שם בידיעותיו המופלגות בחוכמות המדע והפילוסופיה, נקט שיטה שונה בנוגע למהות העולם הבא. על פי תפיסתו מדובר במצב שאליו יגיע העולם בעתיד. הסדר הוא כי לאחר מספר שנים כלשהו יגיע המשיח, לאחריו בשלב מאוחר יותר תהיה תחיית המתים, ולאחר מכן ייהרס העולם ובמקומו ייברא עולם חדש ובו יתוגמלו בני האדם. על פי שיטה זו העולם הבא יתרחש כשכולנו נהיה בגופנו, וגם במצב זה יקיימו בני האדם מצוות. אמנם ודאי הגוף לא יהיה דומה לגוף בעולמנו הזה והמצוות לא יהיו אותן מצוות, אך לא יהיה מדובר במרחב וירטואלי ורוחני בלבד אלא בהחלט במרחב מציאותי וגשמי. מה שמאחד בין השיטות זו ההבנה כי העולם הבא נצחי ואינו נפסק לאחר זמן כלשהו - שהרי עצם משמעות הזמן הוא מושג אנושי, ובעולם הבא לא יהיה קיים כלל מושג מעין זה.

במהלך השנים אימץ המדע את ההבנה, בהתאם לתורת היחסות של איינשטיין, כי אף הזמן והמרחב האנושי ניתנים לשינוי בתפיסת המרחב. 

ה"חור השחור" הוא בעל כוח כבידה כה עז, עד כי הוא מעקם את עצם המרחב סביבו. אחת ההשלכות היא שאילו יכולנו להתקרב לגבולותיו של חור שחור, הזמן שלנו היה נע יותר ויותר לאט. לו הגענו ממש לגבולו של החור השחור – הזמן היה עוצר מלכת, ומי שהיה צופה בנו מהצד היה רואה אותנו קפואים בזמן.

ד"ר מיכל חמו לוטם מתארת במאמרה המדעי על "הנקודה הסינגולרית וחיי הנצח" כי נקודה סינגולרית משמעה קץ כל המציאות אותה אנו מכירים. מדובר בנקודה טכנולוגית שבה המכונות והמחשבים יפתחו יכולות לשכלל את עצמם, או בלשוננו - “לחשוב”. עתידנים ומדענים מובילים אף חוזים את הופעתה ונערכים אליה. היזם פרופ' קורצוויל מתאר שהמוח והמחשב בעתיד הלא מאוד רחוק יתאחדו - והתוצאה תהיה הגעה לנקודה הסינגולרית ולחיי נצח, שכן האדם יוכל להטעין את עצמו דיגיטלית, להתחבר למערכות מידע ומערכות מחשוב ולבצע הטענה של מידע. לדבריו לא תהיה עוד הבחנה בין אדם למכונה בתקופה הפוסט-סינגולארית, ובנוסף לא תהיה הבחנה בין מציאות פיזית למציאות וירטואלית, המרחבים יתאחדו.

כך או כך, ככל שמעמיקים בהבנת המושג של העולם הישן והמוכר שלנו, מתבהרת ההבנה בדבר זמניותו של העולם והיותו פרוזדור לעולם שונה באופיו ובמרחבו, וככל שאנו חיים ונושמים עלינו לנצל כל ורגע במרחב החיים הכל כך מיוחד בו אנו נמצאים ולמלאו במשמעות.