תמיד צחק אחרון

כשפורסם בשנת 2010 התרגום העברי ל"הטרילוגיה הבלתי רצונית", קובץ הכולל שלוש נובלות מאת מריו לבררו בהוצאת כרמל, תלה בו אוריאל קון, אז עורך בהוצאת כרמל ויוזם התרגום - תקוות גדולות. אך הפרויקט, שבעולם נחשב כיום לספר פולחן, מצא את דרכו בישראל ללא יותר מכמה עשרות קוראים. "כישלון חרוץ, עצם בגרון", מגדיר זאת קון, הזוכר לטובה את אלו שנשבו בקסמו החד־פעמי של לבררו ומקפידים לשאול אותו בהתמדה על תרגומים חדשים.

2017: קון, כעת המו"ל של הוצאת הספרים העצמאית "תשע נשמות", מפרסם את "סמוך עלי" (מספרדית: ארז וולק), יצירה פרועה במיוחד של לבררו. עם השנים נהיה לבררו, יליד אורוגוואי שבעת מותו ב־2004 עוד נחשב ליוצר שצבר סביבו מעגל צר אך אדוק של קוראים, סופר "סודי"; כזה שיצירותיו מתורגמות לשלל שפות ברחבי העולם והוא הולך ונחשב לחלק בלתי נפרד מן הקאנון הלטינו־אמריקני. 

פרסום "סמוך עלי" בישראל גרר ויכוחים בקרב אנשי ספרות ברשתות החברתיות באשר למקומו בקורפוס העשיר של יצירת לבררו. הדיונים היו מתבקשים בהתחשב בטבעו הייחודי של הספר, שעלילתו מאלצת סופר כושל לאתר סופר מסתורי החתום על יצירה יוצאת דופן, ושולחת אותו למסע מותח, סוריאליסטי, מטריד ומצחיק. 

לא מפסיק לעורר תגובות מעורבות, תרגום חדש לעברית

בהשוואה למדינות אחרות, עד כה לא הכה לבררו שורש בישראל. ואולם לא יהיה זה פרוע להמר כי עד שיפורסם "הנאום הריק", שנחשב ליצירת המופת שלו - יצירה שקון אומר כי כבר עמלים על תרגומה - יעבור הסופר תהליך של התקבלות, אולי בדומה לזה של רוברטו בולאניו, שאף הוא נפטר ב־2004 ומאז חוו יצירותיו מעין התפוצצות בעולם הספרותי.

לצד התרחבות מעגל הקוראים מתרחבת גם הסקרנות סביב דמותו של לבררו עצמו. "מציצן מלנכולי; מרוחק, מתבודד, נגוע בגחמות לרוב... הוא הקים סביבו יקום ספרותי כאוטי, מעוות, אכזרי, אובססיבי, מחניק. שצף של הומור ואירוניות מכל סוג. סופר שאי אפשר לסווגו", כותב הסופר והעורך קונסטנטינו ברטולו על "אגדת לבררו". 

ניקולס ורלוטה, בנו של לבררו, מספר בראיון ל"ישראל היום" כי אביו "היה אחד האנשים המצחיקים ביותר שאי פעם הכרתי, ואני מאמין שרוב האנשים שהכירו אותו יסכימו איתי". הוא מציין כי לצד הכתיבה, אביו "טיפח קריירה כהומוריסט ופרסם מאמרים סאטיריים במגזינים באורוגוואי ובארגנטינה. תמיד היו לו ההערות המשעשעות ביותר והוא ניחן בצחוק גדול, שאי אפשר לשכוח. הומור היה אחד המאפיינים המרכזיים בכתיבתו, לצד הדמיון החי, ההיגיון החלומי והאווירה הארוטית. בצחוק הספרותי שלו היתה איכות כמעט גואלת; אין סיטואציה, מדכאת ומבעיתה ככל שתהיה, שאי אפשר לצחוק עליה בסוף". 

עולם של קסם

ורלוטה, המתגורר עם בת זוגו בניו יורק ועובד כמפתח תוכן (ואסטרולוג בשעות הפנאי), הוא אחד מאנשי השיחה המעניינים ביותר כיום בכל הנוגע לאביו וליצירתו. הוא מנהל את האתר הרשמי של לבררו ואת דף הפייסבוק שלו, ואף בוחן בדקדקנות את המהדורות החדשות לספריו טרם פרסומן.

המאמץ להפצת יצירתו של לבררו הוא מאמץ משפחתי וטוטאלי: שותפים לו אלמנתו אליסיה הופה, שהיתה אשתו באחרית ימיו ורופאת המשפחה קודם לכן, וכן ילדיו ניקולס, קרלה וחואן איגנסיו פרננד הופה. עובדה זו מעניינת, שכן כפי שמציין קון באחרית הדבר, בני משפחתו של לבררו, כמוהו עצמו, הם הדמויות הראשיות בספריו האחרונים, הגדושים תיאורים אינטימיים למדי וכוללים בעיות פסיכולוגיות, מריבות וכעסים. 

ורלוטה עצמו מעולם לא התגורר עם אביו. הוריו נפרדו עוד לפני שנולד ובגיל 11 עקר עם אמו לניו יורק ונהג לבקר את אביו אחת לשנה. כשהיה בן 16 עבר לספרד ומאז לא ראה אותו יותר, למעט קשר טלפוני ואי־מיילים. "למרות כל זאת, תמיד הרגשתי קרוב אליו, אפילו מבחינה רוחנית", הוא מספר, "העולם שהוא בורא ביצירתו תמיד הילך עלי קסם רב, שמקורו לא נעוץ רק בכך שמדובר באבי; עובדה שלתחושה זו שותפים קוראים רבים כל כך ברחבי העולם". 

רבים כתבו כי אי אפשר לסווג את לבררו, כי הוא כותב בז'אנרים מרובים והספרות שלו מתוחכמת מדי. אתה מסכים?

"מנקודת מבטי, הוא תמיד נרדף על ידי אותו מוטו: כתוב רק את מה שאתה מרגיש דחף לכתוב באותו רגע. אותו דחף נשא אותו למשעולים שונים בתקופות שונות בחייו, אם כי למען האמת, אני לא בטוח שאפשר לסווג סופרים מעניינים; כל אותן קטגוריות שלתוכן אנחנו מנסים להכניס אמנים הן בסופו של דבר מכלילות ורדודות, שאם לא כן הן תופסות אותו מקום של האובייקטים שהן חותרות למיין". 

אם בכל זאת נזלוג לקטגוריות, לא מעט מבקרים נוטים להיאחז במקום שתופסת העיר ביצירתו, שאותה הם רואים כמרחב אלים ומנוכר.

"אבי התגורר בערים במשך רוב חייו, אך עסק גם בבית, בשכונה, במקום, בחדרים זרים שנגלים בבתים מוכרים. חללים פרטיים שלפתע הופכים ציבוריים, רחובות בשכונה מוכרת שלפתע מובילים למקומות משונים וכדומה. אפשר לומר שחללים הם נושא חוזר בכתיבתו". 

לא פחות מעניין הוא נושא הנשים ביצירתו של לבררו. "הנשים ביצירתו של אבי הן דמויות ארכיטיפיות וקרובות יותר ליצורים פנטסטיים", אומר ורלוטה, "חלקן זוכות ליחס מרדד כשל אובייקט מיני, חלקן מוצגות מוארות כאידיאל רומנטי מוגזם, כהבטחה לישועה נצחית. מנגד, אפשר לומר זאת על רוב הדמויות פרי עטו של אבי - גברים או נשים. הגיבור, דמות מורכבת ועגולה, נעה בעולם שמורכב מדמויות שטוחות וסטריאוטיפיות, שנדמות לא פעם כחלק מתרחיש דמיוני ולא כאנשים של ממש. כל זה מחזיר אותי לטבע החלומות. עבור אבי, מה שנחשב הוא הדחף והרגש של החולם". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו