מורשת חדשה: מגן הדוד בכנסייה שמעסיק עיר שלמה באלסקה

כנסייה בצל ההר ורסטוביה באי בַּראנוֹף שבדרום־מזרח אלסקה הקפואה הפכה מזמן לתעלומה. מעל שער כנסייה אדמדמה בסגנון גותי, נמצא חלון ויטראז' עם שמונה עלי כותרת של פרח בגווני כחול וזהוב, עיצוב שגרתי של כנסיות פרוטסטנטיות. אלא שבמרכזו נמצא בכלל סמל יהודי: מגן דוד.

התעלומה סביב הסמל היהודי בכנסיית "פטרוס הקדוש ליד הים" היא אגדה מקומית כבר 120 שנה. מדריכי תיירים שמחים לחזור על הסיפור בכל הזדמנות, וכפי שמציין השלט בכניסה לכנסייה: "אגדות צמחו סביב מקורו של חלון הוויטראז' היפהפה בחזית, בעיקר משום שהוא כולל מגן דוד; אולם הסיפור המוסמך טרם סופר".

מתוך רצון ללמוד מהו "הסיפור המוסמך", נפגשתי עם הארכיונאית של הכנסייה, גֵייל ג'והנסן פיטרסון, ועם השופט דיויד אברהם ווֹלוּק, המנהיג הבלתי רשמי של הקהילה היהודית הקטנה בסיטקה.

וולוק הוא עורך דין ושופט בבתי המשפט של העמים הילידיים בני השבטים טְלינגיט והַיידה, שחי בעיר סיטקה מזה 25 שנה. "אספר לך את האגדה האורבנית", אומר וולק, אך מוסיף בקריצה שהוא סתם "מנפיץ דברים".

יצרן הזכוכית

וולוק (52) סיפר את הסיפור ששמעתי יום קודם לכן ממדריך מקומי. כשכנסיית פטרוס הקדוש נבנתה בשלהי המאה ה-19, ראשיה הזמינו חלון ויטראז' מיצרן זכוכית במזרח ארה"ב. הכוונה המקורית הייתה שמרכז החלון יעוטר בחבצלת השרון.

"אני משער שההמתנה נמשכה שנה בערך", סיפר וולוק. "קודם היה צריך להכין את זה ואז לארוז. אחר כך היה צריך לשלוח את זה. אבל איזה שלומיאל במחלקת המשלוחים כנראה החליף בין החלונות".

דילמה בחורף

ביום קר בנובמבר ב-1899 – לצערם הרב של האפיסקופלים המקומיים (זרם בנצרות) - הגיע חלון אחר. החורף התקרב ורוח קרה נשבה דרך הפתח. כך שראשי הכנסייה נאלצו להחליט מיד מה לעשות.

"זה לא היה בדיוק מה שהוזמן, אבל האנשים שקיבלו את ההחלטה פסקו שניתן להסכים לקבל את החלון משום שהוא מתייחס אל הברית הישנה", אמרה יוהנסן פיטרסון. היא הוסיפה כי במבט ממרחק עשרות שנים - התברר שזו הייתה ההחלטה הנכונה.

"כולם בקהילה ממש מאוהבים בו משום שהוא מתקשר בקלות למסורות היודאו-נוצריות שלנו", אמרה ג'והנסן פיטרסון, שמשתייכת לכנסיית פטרוס הקדוש יותר מ-40 שנה.

קתרין סנֶלינג, המכהנת כעת כדיאקון של הכנסייה (משרת כמורה), הסכימה. היא אמרה שהחלון "נשאר לאורך השנים חלק אהוב מ'פטרוס הקדוש ליד הים'".

"אף פעם לא שמעתי הערה פוגענית בגלל החלון. מבקרים באמת שואלים, ואנחנו מספרים את הסיפור ומשתפים בתעלומה", הוסיפה. 

האם היה קצר בתקשורת בתהליך עיצוב החלון? האם בית כנסת במקום אחר כלשהו קיבל את החלון שנועד לכנסייה בסיטקה? פיטרסון מציינת שכנראה לעולם לא נקבל תשובה מוסמכת.

אורתודוקסיה אחרת

וולוק, שנולד וגדל בפילדלפיה, סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים לואיס וקלארק באורגון עם  התמחות במשפט סביבתי. אחרי לימודי המשפטים הצטרף למשרד עורכי דין מאלסקה, המתמחה בחוקים הפדרליים הנוגעים לאינדיאנים.

הוא נסע לכפרים מרוחקים ברחבי המדינה ועסק בייצוג בני הטלינגיט,  ההיידה, ועמים מקומיים אחרים. ב-2008 מונה לשופט הראשי בבית המשפט השבטי של סיטקה. וולוק נחשב לאחד המומחים הבכירים באלסקה למשפט אינדיאני ולבתי משפט שבטיים.

לפני עשרים שנה נטל וולוק חופשה בת שנתיים מעבודתו באלסקה כדי ללמוד בבית המדרש לרבנים באמריקה, השוכן בניו ג'רזי, ושם התמקד בלימודי תלמוד ומשפט עברי. הוא מעריך שבסיטקה מתגוררים כ-50 יהודים, שאין בהם די לקיים בית כנסת או אירועים סדירים. "היו לי פעם חלומות על זה", אמר. "אולי הולך ונגמר לי הדלק. כל שנה המכל שלי מתרוקן עוד קצת".

וולוק קורא לעצמו "המנהיג המתנדב" של הקהילה היהודית, מה שמתאים היטב לאווירה הבלתי רשמית בסיטקה. כשמדברים בסיטקה על "אורתודוקסים", הכוונה היא לרוב לתושבים הנוצרים השייכים לכנסייה הרוסית האורתודוקסית המקומית – שריד להיסטוריה של סיטקה כמושבה רוסית – ולא ליהודים.

וולוק שמח לשרת את העם הילידי של אלסקה, לגדל את שלושת ילדיו בבית כשר, לארח תיירים ישראלים לסעודות שבת ולפעמים ללקט מניין לתפילה ביום זיכרון לנפטר. לחלון בכנסייה הוא מתייחס בתור נושא נפלא לשיחה עם סקרנים שמגיעים לעיר.

"אני חושב שזה נהדר שיש מגן דוד שמוצג באמצע העיר שלנו", הוא אמר. "אני לא יודע איך הוא הגיע לכאן, אבל אני אוהב אותו".