סיומו של מסע ארוך: בני משפחת פאולי הוכרו כחסידי אומות העולם

פיורנצה פאולי בת ה-75 כבר השלימה בתוך תוכה עם סירובו של "יד ושם" להכיר בבני משפחתה כחסידי אומות העולם, אף שהיה ברור שהם הצילו משפחה יהודית בתקופת השואה ממוות כמעט בטוח, ולקחו על עצמם סיכון גדול בכך שהסתירו את המשפחה, משפחת ישראל בת שלוש הנפשות - האם אסתר, הבת לוצ׳יה והבן סמואלה - במשך יותר משנה בעליית גג בביתם בעיירה קאמפי ביזנציו, הסמוכה לפירנצה.

למעשה, פיורנצה לא היתה מעוניינת כלל בהכרה. היא ביקרה לפני חמש שנים עם נכדתה בבית הכנסת המפואר של פירנצה, כדי לספר לה על היהדות ועל היהודים שמשפחתה הצילה במלחמת העולם השנייה, דיברה גם עם אנשי הקהילה היהודית על הסיפור, ואלה יזמו את רעיון ההכרה. מאוחר מדי, לכאורה.

סיפור ההצלה הועבר מדור לדור במשפחת פאולי, אבל הדור שהיה מעורב ישירות בסיפור ההצלה הלך לעולמו, ואחד מכללי הברזל של הכרה בחסידי אומות העולם הוא קיומה של עדות ישירה. ההקלטה של הבן סמואלה, שהלך גם הוא לעולמו, לא היתה ברורה דיה ולא הספיקה לצורך ההכרה. ביוני 2019, לפני שלוש שנים, התפרסמה ב"ישראל היום" כתבה מקיפה על הפרשה ועל סירוב יד ושם להכיר בה.

בסוף השבוע האחרון, בבית הכנסת בפירנצה, נסגר מעגל: בני משפחת פאולי קיבלו מידי שגריר ישראל באיטליה, ד"ר דרור אידר, את ההכרה בקרוביהם כחסידי אומות העולם. ההכרה התאפשרה הודות לחשיפתו של מסמך משפטי, שנמצא בארכיוני משרד הפנים האיטלקי. המסמך, שאותר על ידי היסטוריונית של הקהילה היהודית לאחר פרסום הכתבה ב"ישראל היום", היא עדות של סמואלה בפני נוטריון על הצלתו והצלת אמו ואחותו בידי משפחת פאולי.

הצדק של מחר

בטקס הענקת מדליות חסידי אומות העולם לבני משפחת פאולי, שפתחו את ביתם בפני משפחת ישראל ללא היסוס ומבלי לבקש כל תמורה, נכחו עשרות מתושבי קאמפי ביזנציו. זאת, שכן הצלתה של משפחת ישראל היתה חלק מהתגייסות של כמעט כל תושבי העיירה. לפחות שלוש משפחות נוספות ניצלו על ידי תושבי העיירה.

אסתר סלוניקיו, שלא נכחה בטקס הענקת האות מסיבות אישיות, אמרה ל"ישראל היום": "הסתכלתי על הצילומים של סבתי, אמי ודודי, ואמרתי להם: עשינו זאת. משפחת פאולי קיבלה את שהגיע לה, וזה היה לי הכי חשוב. אני גאה שסוף־סוף נעשה מה שהיה צריך להיעשות. ואני גם מאוד שמחה שנתנו הוקרה לעיירה. אני מאמינה שזה ייתן לדורות הבאים להעביר הלאה את המסר של 'לא עוד'. וזה יהיה הצדק של מחר".

פיורנצה התקשתה להסתיר את התרגשותה. "זה סיומו של מסע ארוך, שהחל באופן סמלי בבית הכנסת הזה. החזרנו גאווה לעיירה שלנו".

השגריר אידר אמר בנאומו בטקס כי "בני משפחת פאולי היו מאותם איטלקים אמיצים, שהבינו שאסור להם להתחבא מאחורי הוראות ופקודות. הם לא עשו זאת כדי לקבל פרס או שכר. הפרס הגדול שלהם היה לראות את משפחות היהודים שהצילו חיים אחרי הקטסטרופה".