שוברים את המיתוס: האם יש סגנונות יחס שונים למותו של יהודי ושל גוי? האם אפשר להגיד "נפטר" על בעלי חיים? התשובה המקובלת, או לפחות המוכרת לרובנו, היא שעל יהודי אומרים "נפטר", כיון שהוא נפטר מעול מצוות ולעומת זאת על גוי וכל שכן על בעל חיים אומרים "מת" כיון שהם לא מחויבים במצוות.
אלא שלכאורה אין מקור להבדל הזה במקרא: לדוגמה בתנ"ך לא קיים כלל הפועל "נפטר", מעבר לכך בורא העולם בעצמו קובע כי משה רבנו "מת" כפי שרבים מתוכנו התרגלו לכתוב על גויים. שהרי בפרק א' בספר יהושע אומר הבורא לממשיכו של משה: "משה עבדי מת". מת - כמו גוי, כמו כלב - ולא "נפטר". עמדה דומה שאין הבדל בין יהודי לגוי קיימת גם בספרות הישראלית אחרי המקרא: בתיאור על חניטת מלכי מצרים נכתב "ומהי חניטה?" מלמד שאם נפטר מלך היו חותכים את כריסו ומוציאין את בני מעיו, כדי שלא יסריח" (מדרש אגדה, מהדורת ש' בובר, לבראשית נ, ב).
גם בשאלות ותשובות של בעלי התוספות נכתב על גוי הביטוי נפטר: "פעם אחת נפטר גוי עבד כנעני של רב בשבת, ולא היה לו בעיר לא אישה ולא בנים לקוברו" (שו"ת בעלי התוספות סימן כ"ו). בהמשך בקיצור שולחן ערוך גם אין את ההבדל הזה בין יהודי לגוי ונכתב "מת, בין גוי בין ישראל, ותכריכיו, אסורין בהנאה" (קיצור שולחן ערוך סימן קצ"ז).
"מתפגר לכוס מים?"
אחת הסיבות לחוסר ההבחנה נובעת מהעובדה של"נפטר" אין משמעותו בלשון חז"ל של היפטרות מעול מצוות אלא דווקא כביטוי מקביל לעזיבת העולם. כפי שנכתב "אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו" (יומא לח ע"ב). במילים אחרות אין בכלל הבדל בין הביטויים האלו ולכאורה אפשר לכתוב על גוי נפטר או מת כפי בחירתנו.
מנגד הלשונאי והחוקר ד"ר רוביק רוזנטל קובע במאמר ארוך על הנושא כי "ביהדות המסורתית מתקיימת חלוקה: על היהודי אומרים שהוא 'נפטר' או 'נסתלק'. הגוי סתם מת. יהודי שנוא במיוחד – מתפגר, כמו כלב. על טרוצקי אמרו ש'הוא לא מת, הוא התפגר'. הביטוי הישראלי 'אני מת ל...' (כוס מים, למשל) מקורו ביידיש (שטאַרבן נאָך), אבל לפעמים אומר היהודי: 'אני מתפגר לכוס מים'.
בית קברות (אילוסטרציה) // צילום: אורן בן חקון
הפגר מזכיר לנו את הנבלה, שהיא שם נרדף לאדם שנוא. המקור כמובן ביידיש: 'א שטיק נביילֶה', חתיכת נבלה. היידיש והעברית האשכנזית השפיעו על שפת הגנבים הגרמנית. וכך מצאנו בה ש'בֶּסְקִיסֵא', בית כיסא, פירושו להיפטר ממשהו או ממישהו. ‘גַלְגֶל' פירושו הוצאה להורג, בעקבות גלגל העינויים הקדום.
"'נפטר' - לשון נקיה"
מנגד מצאנו שכשפוסק הלכה נשאל מה עדיף להגיד על יהודי – "מת" או 'נפטר" הוא ענה: "השימוש במילה נפטר מבטאת את האמונה בהישארות הנפש, נפטר מהעולם הזה ועבר לעולם הבא. וכן ר"ת נלב"ע - נאסף לבית עולמו. אך אין איסור לומר 'מת', במילה נפטר יש משמעות מיוחדת יותר".
גם הרב מרדכי נוייגרשל ענה באתר מורשת כי "המושג 'נפטר' אינו אלא ניסיון לדבר בלשון נקיה, ולא להזכיר את המושג מוות כלשונו, והכוונה היא שכרגע הפלוני הנידון נפטר מהמצוות ומשאר עניינים הקשורים לעולם הזה, התקבל להשתמש במושג זה כל אימת שמדברים על מאן דהו שמצטערים על מותו ומות ביחס אליו מהווה בשורה רעה, ואילו במקרה הפוך משתמשים במושג 'מת' ולכן לא יגידו 'המחבל נפטר' כמו שבבוא היום יהיה זה מגוחך לומר ערפאת 'נפטר' על כגון אלה ודאי ישתמשו במושג מת כפשוטו".
כך או כך מתברר כי השאלה כבדת המשקל עמדה לדיון בפני האקדמיה הישראלית ללשון וכך כתבה ד"ר קרן דובנוב: "'נפטר'" משמעו העיקרי 'הלך', 'עזב'. בחלק מסידורי התפילה כתוב בסוף כל תפילה ותפילה 'ונפטרים לבתיהם', כלומר הולכים הביתה. הצירוף "נפטר מן העולם" במשמע 'מת' עתיק הוא, ו'נפטר" הוא קיצורו. ואתה הדברים הוא מסכם בכך ש"לא נודעה כל סיבה לייחד את הפועל "נפטר" – לשון נקייה ל'מת' – דווקא לישראל. מכאן שאפשר להשתמש בו גם לגוי". באותו הקשר גם הלך לבית עולמו הוא משפט שאינו קשור ליהודי או לגוי. מקורו של הביטוי קשור ככל הנראה לפסוק בספר קהלת "כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים". משמעות הביטוי "בית עולם" הוא "בית נצחי", והכוונה היא לקברו של האדם. כמו בהרבה מקרים הלך לעולמו הוא מעין שיבוש של המונח המקורי הולך האדם אל בית עולמו.
ואם כבר עוסקים במוות מתברר הרי שבעברית ישנן 16 דרכים להגיד על אדם שהוא מת: נפטר, הלך לבית עולמו, הלך לעולמו, נאסף אל אבותיו, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו, נפח את נשמתו, הוציא את נשמתו, הלך בדרך כל חי, הלך בדרך כל בשר, הלך בדרך כל הארץ, הוציא את ימיו, שבק חיים לכל חי, יצא לחופשי, החזיר נשמתו לבורא, נקרא לישיבה של מעלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
