כולנו מכירים את ההילולה הגדולה במירון בל"ג בעומר, בהשתתפות עשרות אלפי בני אדם. אלא מתברר שבעבר ההתכנסות ההמונית בהר לא הייתה קשורה לרבי שמעון בר יוחאי, לא נחגגה במועד הנוכחי ולא התקיימה בציון הקבר אלא 150 מטר משם – במערה שקיימת עד היום ושמעטים יודעים עליה. גם אופי הפולחן היה שונה והיה משותף ליהודים ומוסלמים.
"מתקבצים ישראלים וישמעאלים בפסח שני וישראל מתפללים שם ואומרים מזמורים. וכשהם מוצאים מים בתוך המערה, כולם שמחים, שהוא סימן שתתברך השנה", תיאר במאה ה-13 נוסע יהודי אנונימי את החגיגה. "יום זה הוא יום חגם של היהודים והם נושאים מים אלה אל המחוזות הקרובים והרחוקים ביבשה ובים ונאמר שאלה מי מירון". דפוסי הפולחן של היהודים והמוסלמים היו דומים מאוד וכללו תפילות, הדלקת נרות, קשירת חפצי לבוש לענפי עץ סמוך ועריכת תספורת ראשונה לילד באתר.
מדוע נעלמו המוסלמים מההילולה? כשהיהודים האירופיים הגיעו לארץ התרחשו תמורות עמוקות בדפוסי הפולחן, מסביר החוקר דותן ארד. יהודי ספרד עיצבו מסורות חדשות סביב המקומות הקדושים, שמתמקדות בדמותו ההיסטורית של הצדיק שקבור באתר ולא בתכונות העל זמניות והמיתיות שתלתה בו המסורת העממית. לכן הפולחן הפך מפולחן מקומות קדושים לפולחן קדושים.
מדורה בל"ג בעומר
מי שלא אהבו את הדרך שבה הדבר נעשה היו חכמי ירושלים וצפת, שהביעו מורת רוח מהתנהגותם של היהודים הוותיקים. בתקנה שתיקנו חכמי צפת הם מזהירים "שלא יעשו ישראל הערביים מחול בל"ג בעומר על ציון רשב"י". בין היתר עלה חשש מפני התבוללות ומעשים לא צנועים שיכולים להיגרם כתוצאה מהערבוב בין הגברים והנשים בחגיגות. ר' משה בסולה מצא בשנת 1522 תקנה בבית כנסת בירושלים שחשפה כי הנשים היהודיות היו נוהגות ללכת כשפניהן תחת רעולה בערים, אך באתרי פולחן הן הסירו אותה, מה שהעיד על חוסר צניעות לטעמם.
"כנראה שהשינויים האלו בדפוסי הפולחן הרחיקו במידה מסוימת את הכפריים המוסלמים מלהשתתף בטקסים וגרמו להיעלמותה ההדרגתית של המסורת הכפרית הבין דתית שנהגה באזור מאות שנים", מציין ארד. עם זאת, ישנן עדויות מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על כפרים מוסלמים שהצטרפו לחגיגות. ב-1927 עדיין נהגו ערבים ויהודים לרקוד יחד בחצר הקבר, אך ככל הנראה פרעות תרפ"ט ולאחר מכן הקמת המדינה ומלחמת העצמאות חתמו את הגולל על הפולחן הבין דתי במירון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו