דרכו של הנשיא הנבחר, יצחק הרצוג, סלולה עוד מדורי דורות שקדמו לו לפניו. אתן דוגמה אחת, פרט היסטורי. אבא שלו הלך בעקבות סבא שלו. כשסבו, הרב יצחק אייזק הרצוג, שמע בשנת 1949 על החלטת האו"ם שירושלים אינה חלק ממדינת ישראל, אלא עיר בינלאומית, הרב הרצוג שכבר לא היה צעיר בימים, נעל את נעליו, לבש את תלבושתו הרבנית, ואני הייתי עד לכך עוד כנער.
הוא החל צועד מביתו ברחוב אבן עזרא 4 בירושלים אל עבר בית הכנסת הגדול של אז, ישורון, ברחוב המלך ג'ורג'. ראיתי איך הוא עלה במדרגות לעיני מאות אנשים ומאמינים שהתאספו והלכו בעקבותיו, וכיצד הוא קרע את החלטת האו"ם על בינאום ירושלים. כך הגיב הרב הראשי, כשליבו כואב וצילינדר לראשו, שעה שראה שלוקחים מאיתנו את עיר הבירה - עיר הנצח.
כעבור שנים בנו של הרב, חיים הרצוג, בהיותו שגריר ישראל באו"ם, ניצב על דוכן הנאומים בעצרת האו"ם, אחז בידו את החלטה 3379 וקרע את הנייר של העצרת הכללית שקבעה ש"הציונות היא גזענות". זה היה חיים הרצוג, שהלך בעקבות אביו הרב. כל העולם שמע וראה את התמונה הזו, שבה נציג ישראל קורע את החלטת האו"ם, החלטה שעליה התחרטו וחזרו בם מהטעות שנים אחר כך.
היסודות שעליהם צמח וגדל הרצוג, הנושא את שם סבו, שהיה מגדולי רבני ישראל בדורות האחרונים, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, והיה דוגמה ומופת לרעות ואחווה עם עמיתו הרב בן ציון עוזיאל זצ"ל, וחיו יחד שנים רבות.
סבו של הנשיא יצחק הרצוג, שזכה לראות בהקמת המדינה ולתת הוראות ראשונות לצה"ל מבחינת שמירת המצוות, היה זה שחיבר תפילה לשלום המדינה והתפלל על שרי ממשלה, תפילה שאנו זקוקים לה עד עצם היום הזה. "תַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ". עוד שורה בלתי נשכחת: "וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ".
על הברכיים הללו, של בית כזה, צמח הנשיא ה־11 של מדינת ישראל, ועוד לא הזכרנו את כל הפעילות הציבורית שלו, בכנסת ובממשלה, ובראשות הסוכנות היהודית, יחד עם השכלתו המשפטית.
אני מהווה שופר להמוני בית ישראל שמריעים לו ביום הזה, ומאחלים לו דרך צלחה. מי ייתן שיזכה שבימיו יישב יהודה לבטח, וירושלים לדור ודורות. בפרקי אבות, "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון בעוד שבע שנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו