לפני 676 שנים, בא' בניסן ה'ק"ט (21 במרץ 1349), התחולל אחד האסונות הגדולים בתולדות העם היהודי – טבח ארפורט. כ-3,000 מבני הקהילה היהודית בעיר הגרמנית נרצחו בפרעות שפרצו בעיצומה של תפילת השבת, כחלק מגזירות ק"ט שהתרחשו באירופה בתקופת המוות השחור.
המוות השחור – מגפת הדבר שהשתוללה באירופה במאה ה-14 – גבה את חייהם של עשרות מיליונים, אך לא הסתפק בכך. בעיצומו של הכאוס, הופצו עלילות דם שהאשימו את היהודים בהרעלת בארות ובגרימת המגפה. התוצאה הייתה גל של פרעות אכזריות בערים רבות, בהן ארפורט, שחרצו את גורלן של קהילות יהודיות שלמות.
הקהילה היהודית בארפורט, שהייתה מרכז תורני ותוסס, איבדה באותו יום גם את אחד ממנהיגיה הרוחניים – הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן, מחבר "ספר האגודה". יהודים שנמלטו מהמקום הנציחו את האסון בקינות, ואחד מהם, רבי ישראל מארפורט, כתב את "ציון ארייך בכי", קינה קורעת לב על מה שהתרחש.
מעבר לשפיכות הדמים, התרחש מסע מחיקה תרבותי: כתבי יד עבריים יקרי ערך הושחתו ונבזזו. חלקם נשמרו בספריות שונות ברחבי גרמניה, ומאוחר יותר הפכו לחלק ממה שמכונה כיום "אוסף ארפורט".
טבח ארפורט כאמור לא היה מאורע יחיד. הוא היה חלק משרשרת זוועתית של מסעות רצח, במסגרתן נרצחו עשרות אלפי יהודים ברחבי אירופה בפרק זמן של פחות משנתיים. המספרים המדויקים אינם ידועים, אך ההערכות נעות בין 50,000 ל-100,000 יהודים שנרצחו או נספו בפרעות, בריחות והתאבדויות המוניות.
הפרעות הקשות ביותר התרחשו בערים מרכזיות בגרמניה, שווייץ, צרפת וספרד. הקהילות היהודיות בערים רבות חוסלו כמעט לחלוטין, ורבים מהיהודים נאלצו להמיר את דתם או לברוח למזרח אירופה, בעיקר לפולין ולליטא, שם קיבלו יחס סובלני יותר באותה תקופה.
אם חשבנו שימי הביניים מאחורינו, באה ההיסטוריה ומזכירה לנו שוב ושוב: אנו היחידים לעמוד על גורלנו. אנו היחידים עליהם מוטלת האחריות של לעולם לא עוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו