"לא מפחדים מחיזבאללה": הכירו את משפחת העולים שהעדיפה את נהריה על פני צרפת

על רקע המלחמה והאנטישמיות, בעולם שמגיעה לשיאים חדשים, נרשמת השנה עלייה של מאות אחוזים ברצון של יהודי צרפת לעלות לישראל, המתבטאת בזינוק במספר תיקי העלייה לישראל שנפתחו מאז ה-7 באוקטובר.

נתונים שנחשפו לאחרונה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת העלו כי מתחילת המלחמה נפתחו 30,763 תיקי עלייה לישראל מכל העולם, כאשר בצרפת חל הגידול היחסי הגבוה ביותר – עם נתון של 5,657 תיקים שנפתחו, שמהווה זינוק של 342% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
בעקבות גל העלייה הזה מצרפת שוחחנו עם אחת המשפחות שעלו לארץ, משפחת ממן ג'ואנה (31) משפטנית, רפאל (37) רואה חשבון ובתם בת השנתיים.

משפחת ממן לא סתם עלתה לארץ אלא גם בחרה להתגורר בנהריה וזאת תוך כדי המלחמה. על הרקע הזה שוחחנו עם ג'ואנה ממן, כדי לשמוע על ההחלטה לעלות לארץ, על מצב הקהילה היהודית בצרפת וכן על החיים החדשים דווקא בנהריה. 

בראשית הדברים ציינה ג'ואנה כי היא ומשפחתה דווקא חיו חיים נוחים יחסית בצרפת, בעיר ורסאי הסמוכה לפאריז, אלא שתמיד הם הרגישו חוסר במשהו שהם צריכים לעשות בחיים שלהם עוד משהו נוסף וזו העלייה לארץ. "תמיד הרגשתי שישראל היא הבית", מספרת ג'ואנה. "החלום היה לעלות לארץ, ולשמחתי זה קרה,ועלינו בסוף יולי האחרון. אנחנו עדין מתאקלמים, אבל ממש מתרגשים לקראת ראש השנה, שיהיה החג הראשון שלנו בארץ".

בנוגע לתחושה של ציון ראש השנה בישראל בפעם הראשונה אמרה ג'ואנה כי "האמת שמדובר בתחושה מעורבת, במיוחד בשנה כל-כך כואבת ומורכבת. מצד אחד, התרגשות וסיפוק; המון שנים חלמנו לעלות לישראל, חיכינו מאוד לציין את החגים בארץ, והנה בסוף החלום שלנו התגשם. המלחמה זירזה את ההחלטה לעלות, כי הרגשנו שאנחנו לא יכולים להישאר רחוקים מהארץ בזמן המלחמה. אנחנו גם מקווים שהחגים ייצרו תחושת אחדות בעם, ומקווים שהחגים הקרובים יהיו כמו קרן אור חיובית בתוך המצב בו כולנו נמצאים".

איך היה נראה ראש השנה בצרפת?

"אחרת לגמרי. זה כמו ההבדל בין לחגוג את החג במסגרת הקהילה, לעומת לחגוג את החג כמדינה. זה הבדל עצום. יש אמנם קהילה יהודית גדולה בצרפת, שכמובן חוגגת את החגים, אבל שאר המדינה מתנהלת כרגיל. השוני מתבטא במקומות רבים; למשל, ההתנהלות ברחוב – בארץ כל החנויות מציעות מוצרים הקשורים לחג, דבר שכמובן אין לו ביטוי בצרפת פרט לחנויות הפונות לקהל היהודי".

"בצרפת – היינו צריכים לבקש חופש מהעבודה כדי לחגוג את החג. לי אמנם תמיד אישרו חופש כשביקשתי, אבל זה לא מובן מאליו. יש גם הבדלים הקשורים באורח חיינו הדתי; בצרפת, כמו בהרבה מקומות אחרים בגולה, אין עירוב, ולכן אסור לטלטל בשבת. כאמא צעירה, זה לא מאפשר לי למשל ללכת עם עגלת ילדים ברחוב, ויש אירועים, בבתי הכנסת ובמקומות אחרים, שאני לא יכולה להגיע אליהם. בארץ זה כמובן אחרת, ואני יכולה להגיע לכל המקומות".

בנוגע לציון החג בצרפת בקרב ציבור לא יהודי אמרה אם המשפחה כי "במשך השנים חגגנו כמובן את החגים כהלכתם, הקפדנו על כך. בשנים האחרונות, ובאופן בולט יותר – מאז ה-7 באוקטובר, היינו עדים ליותר ויותר גילויי אנטישמיות במדינה נגד יהודים, ומספר התקריות על הרקע הזה הלך ועלה כל הזמן. זה כמובן מדאיג מאוד, וגם בקהילה שלנו היו חששות מפיגוע או אירועי טרור. אז בהחלט חוגגים את החגים, אבל במקביל גם נזהרים".

ג'ואנה הוסיפה לתאר את ההחלטה לעלות לארץ ואמרה כי "תמיד רצינו לעלות לארץ, וגם דיברנו על כך בסביבתנו, אבל עזיבת מדינה אחת ומעבר קבוע למדינה אחרת זו משימה גדולה ומורכבת, וצריך להיות מוכנים אליה בכל ההיבטים. מבחינתנו, העלייה הזו, שלנו ושל עולים נוספים כאשר ישראל מצויה במלחמה, זו הדרך שלנו להראות לאוייבים שאנו לא מפחדים".

שאלנו את ג'ואנה כיצד קיבלה הסביבה הקרובה את ההחלטה של המשפחה לעזוב את צרפת ולעלות לארץ. היא סיפרה כי "כל מי שהכיר אותנו ידע שזה מה שאנחנו שואפים ורוצים לעשות, וזה היה רק ענין של זמן עד שזה יקרה. אבל בהחלט היו אנשים בסביבתנו שהופתעו מהעיתוי ומעצם כך שהחלטנו לעלות בזמן מלחמה ולהתיישב במקום שנחשב למסוכן מבחינה ביטחונית. המילה שנדמה ששמענו הכי הרבה הייתה 'אומץ'. אבל האמת שעבורנו זה הרגיש טבעי והגיוני, אנחנו לא מרגישים אמיצים".

מה מצב היהדות בצרפת?

"מאז ה-7 באוקטובר ועל רקע עליית האנטישמיות בעולם, מצב הקהילה היהודית בצרפת, ולמעשה – במדינות רבות נוספות, אינו פשוט. התגובות כלפי הקהילות היהודיות הקצינו והחריפו, וגם אנשים שהיו מיודדים איתנו או עבדו איתנו במשך שנים - פתאום הראו צד אחר שלהם שלא הכרנו עד אז. זה מתסכל וכואב, והרבה יהודים בצרפת רוצים לעלות ומדברים על כך, אבל זה לא פשוט לעזוב את כל המשפחה, חברים, עבודה וכל החיים שבנית בצרפת ופשוט להתחיל מחדש, מאפס".

"עלינו במסגרת תכנית עלייה הנקראת 'לֶךְ לְךָ', ובחנו מספר ערים ואיזורים שונים בארץ. די מהר, החלטנו להתמקם בצפון הארץ בנהריה, מתוך רצון לחזק את האיזור ומתוך תפיסה שהוא אמנם נחשב למאויים מבחינה ביטחונית, אבל גם שיש לו חשיבות אדירה עבור ישראל".

ביחס למלחמה עצמה אמרה אם המשפחה כי ""אנחנו כואבים מאוד את המציאות המתמשכת שהמדינה נמצאת בה מאז ה-7 באוקטובר; אבל גם ברור לנו לגמרי שמדובר במלחמה קיומית, שאם לא נילחם בה – זה עלול להשפיע לרעה על המשך הקיום של המדינה. מתקפת הטרור הרצחנית העבירה מסר חד וחלק לגבי הכוונות של אוייבינו כלפינו, לכן אין לנו ברירה אלא להילחם – ובעזרת השם, לנצח".

מה הציפיות שלכם מהארץ ואיך התחושות?

"האמת, שמאז שהגענו לארץ, אנחנו שואלים את עצמנו שאלה הפוכה – מה לדעתנו הארץ מצפה מאיתנו. איפה אנחנו יכולים לתרום באופן הרב ביותר". 

אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת "קעליטה" (ארגון הגג של עולי צרפת בישראל), מסביר כי "מאז המלחמה, נרשמת עלייה חסרת תקדים של מאות אחוזים ברצון של יהודי צרפת לעלות לישראל. אירועי האלימות, ההפגנות, הטרור והתקריות האנטישמיות כלפי יהודים, שהיו גבוהים עוד לפני המלחמה, התעצמו מאוד מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אירועים נוספים שקרו מאז, כמו למשל הבחירות לפרלמנט האירופי ובעקבותיהן הבחירות לפרלמנט בצרפת, שסימנו שיא נוסף בעליית הקיצונים, העניקו רוח גבית נוספת לאנטישמיות – והמצב הנוכחי מדאיג מאוד. יהודים רבים שרוצים בכך אבל התלבטו האם לעלות לישראל או מתי, קרובים מאוד כעת להחלטה לעשות את הצעד האמיץ ולעלות לישראל. זוהי שעת כושר, ואסור להתמהמה. מדינת ישראל חייבת ליצור, להוביל ולבצע תכנית פעולה ייעודית להעלאת וקליטת יהודי צרפת, אחרת - נפספס הזדמנות היסטורית".