אסור להמעיט מערכה של התורה כמגנה על עם ישראל, בשביל להבין את הזכות ואת החובה לשרת בצבא ההגנה לישראל, ולא כפי שכתבו בימים האחרונים, שהתורה אינה מגנה חלילה על עם ישראל. התורה והנביאים מלאים בכך שיש חיבור בין הרוח ובין החומר: "והיה אם שמע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם". כלומר, יש שכר ועונש (ודבר זה מי"ג העיקרים) ויש השגחה על עם ישראל. כמו כן, עם ישראל מחובר יחדיו "כל ישראל ערבין זה בזה".
דבר זה נכון במקרים רבים, אולם, במיוחד במלחמה (רמב"ם, הלכות תעניות פ"א א-ג) שכל צרה על הציבור ובוודאי מלחמה תלויה במצבו הרוחני של עם ישראל. כך גם בדברי חז"ל. התורה מבטיחה: "אם בחוקותי תלכו... ונפלו אויבכם לפניכם לחרב" (ויקרא כ"ו, ח), ופירשו חז"ל שיש כאן דגש על לימוד תורה (עיין רש"י שם כ"ו, ג, ושם יד). כך אומרים חז"ל במקומות נוספים, למשל, הגמרא במסכת מכות: "א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה". כלומר, בזכות שערי ירושלים שהיו לומדים תורה, עם ישראל ניצח במלחמה.
ברור שעלינו להילחם בפועל, ולימוד תורה איננו מחליף צבא, אבל בוודאי שלימוד התורה מסייע ועוזר. גישה זו אינה גישה חרדית, כך שמעתי ממו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל, וכך דעת רבותינו, רבני הציונות הדתית, מאז ומעולם, ובראשם הרב קוק. עבירה של אחד יכולה להשפיע על הכלל, וגם מצווה של אחד משפיעה על הכלל. כך גם לימוד של כל אדם מישראל מוסיף זכויות לעם ישראל, שכן התורה מעלה את עם ישראל למקום גבוה יותר. לכן, לא יעלה על הדעת לומר שעולם התורה איננו מסייע לעם ישראל!
יחד עם זאת, עם ישראל נדרש להילחם בעצמו. לאחר אלפי שנים שלא זכינו להגן על עצמנו, זוכים אנו לקיים מלחמת מצווה, להגן על ישראל מיד צר שבא עליהם. בכך יש להאריך הרבה, אבל ברור היה לגדולי הפוסקים שאנו כעת במלחמת מצווה, כך למשל הרב קוק, הרב הרצוג והרב עובדיה יוסף, זכר צדיקים לברכה. זו גם דעתו של הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות א', קדשים רמ"ג "ועיין רמב"ם... 'ואי זו מלחמת מצווה – עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם', ואנן הלא במלחמת מצוה קעסקינן").
במלחמה זו, נוכחנו שוב בגדלות של עם ישראל. מאות אלפי חיילים, דתיים וחילונים נלחמו בעוז כשהם מחרפים את נפשם בכדי להגן על עם ישראל. אני זוכה מתחילת המלחמה לבקר אלפי חיילים, חילונים ודתיים, בצפון, בדרום, ביהודה ושומרון ובגבול עזה. אני מבקר גם מאות פצועים, אלמנות ויתומים. אני רואה כוחות שלא היו בעם ישראל במשך אלפי שנים. מי שלא ידע עד עתה, יודע כעת ש"כולך יפה רעייתי ומום אין בך".
ישיבות ההסדר הוכיחו במלחמה זו את היכולת להיות דבק בעולם של תורה ומצוות, ויחד עם זאת להילחם בעוז כנגד האויב. יתירה מזו: עולם התורה בישיבות ובמכינות הוא הנותן להם את הכוח לשליחות המיוחדת עבור עם ישראל. התורה כיום בשדה הקרב, גדול יותר ממה שהיה בעם ישראל מאז היותנו לעם. לימוד התורה מחזק את הקדושה וכן את המטרה, את השליחות, את התודעה. דבר זה מסייע לכך שאנשים אלו מקבלים על עצמם להסתכן למען עם ישראל.
דברים אלו הם שמביאים לכך שכמעט כל הציבור של הישיבות ושל המכינות, נמצא ביחידות קרביות וביחידות עילית. ב"ה בלחימה הקרבית השתתפו רבים מאוד מכל האוכלוסיות בעם ישראל, אולם, דווקא עולם התורה של הישיבות והמכינות הראה את כוחה של התורה בלחימה, כשהגיוס הקרבי בציבור זה הוא מעל לכל פרופורציה ביחס לכל אוכלוסייה אחרת, כולל ההתמדה בשירות קרבי במילואים, גם בהתנדבות בגילאים מבוגרים.
מעבר לכל אלו ניתן לראות חיבור הנפלא המתרחש בין חיילים דתיים לחילונים בצבא ומוסיף רבות לעם ישראל; הלחימה המשותפת והאמונה בצדקת דרכו של עם ישראל מלאים באמונה גדולה, ומוסיפים אור גדול ורוח מרוממת לעם ישראל.
הרב יוסף צבי רימון הינו ראש הישיבה במרכז האקדמי לב, נשיא המזרחי העולמי, יו"ר עמותת סולמות ורבה של מועצה אזורית גוש עציון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו