דווקא בזמן המלחמה ראוי לחגוג את פורים אף יותר מתמיד

המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה דורשת מאיתנו לברר כיצד נכון לנהוג בפורים. איני מתכוון לשימוש בנפצים בזמן מלחמה, שבהחלט עלולים לזרוע בהלה מיותרת ומסוכנת, גם לא לשתיית אלכוהול לבעלי תפקידים בטחוניים, וקל וחומר לנושאי נשק. השאלה גם אינה על שתייה ושיכרות עד דלא ידע שאסורה בכל מקרה על פי ההלכה לכל אדם. השאלה היא האם ראוי בכלל לחגוג את הפורים בתקופה מהקשות והמאתגרות שחוותה מדינת ישראל ב-76 שנות קיומה.

ראשית, חשוב להדגיש כי על פי התורה יש איסור להתנהג כרגיל כאשר הציבור בצער. עוד במבול, נדרשו נח ובניו לחיי פרישות בצל חורבן העולם. חז"ל אף קבעו שמי שאינו משתתף בצער הציבור, לא יראה בנחמת הציבור. בעוד חיילינו בדרום וביו"ש נלחמים, וחיילינו בצפון נמצאים בפעילות הכוללת המתנה מורטת עצבים תחת מטר יומיומי של ירי תמ"ס, נ"ט, רחפני נפץ ומל"טים מתאבדים; בעוד חטופינו נמצאים בתוככי עזה, מאות אלפי יהודים מפונים מבתיהם ומפעל חייהם נחרב; בעוד אויבינו מצליחים לסכסך בינינו על ידי עיתונאים, פוליטיקאים ודוברים למיניהם במדים ובלעדיהם – עם ישראל בצער, ולא ניתן להתנהג כרגיל, ולומר שהדברים אינם נוגעים אלינו.

מצד שני, כל זמן שהמלחמה מתנהלת באופן מוגבל, על ידי מנהיגות פיקודית רופסת – המלחמה נמתחת באופן כזה שבו אנו מרגישים יותר בתקופת המתנה מאשר במלחמה של ממש. המציאות שלנו היא שכמעט שלא היה דור בהיסטוריה היהודית שלא ניצב בפני מצב מאיים שכזה, בוודאי שלאורך 70 דורות גלות. וכן, מאז קום מדינת ישראל, כמעט מעולם לא היינו במצב שבו ידענו שקט בכלל הגזרות השונות. אפילו לאחר מלחמת ששת הימים, החלה מיד מלחמת ההתשה. מלחמה מאד דומה למה שאנחנו חווים כעת, מכל הבחינות: ניסיון התשה ושחיקה כלכלית של העורף, בחישתן של רוסיה וארה"ב בנעשה, ניסיון של ארה"ב לדחוף בכוח את מדינת ישראל להפסקת אש ולחזור לנקודת ההתחלה מבלי שהצד התוקפן ישלם מחיר, ועוד. שום דבר שלא הכרנו או חווינו לאורך העשורים האחרונים.

מסיבה זו, אילו היינו נדרשים לבטל את שמחת פורים, היינו צריכים לבטל את פורים ברוב שנות ההיסטוריה. מרדכי אמנם ביטל את שמחת חג הפסח ובמקומה קבע בו ימי צום, כאשר המן גזר את גזירותיו, אך במקרה זה הייתה גזרה קונקרטית, להוציא לפועל מתקפה לא רק על יישובי העוטף, ועל ידי החמאס והג'יהאד, אלא על כל יהודי ויהודי ברחבי העולם, על ידי כל עמי העולם הנאורים. אז בניגוד להיום, גם לא הייתה מדינה יהודית, ובוודאי שלא היה צבא יהודי שיוכל להתנגד או להגן אפילו מעט.

ב"ה, יש לנו מדינה, ויש לנו צבא, וגם אם שניהם זקוקים לתיקון מעמיק בתחומים רבים – המצב טוב לאין ערוך מתקופות בהם היינו תחת שלטון הגויים.  אולם יש כאן אף הרבה יותר מזה. פורים הוא החג המבטא את המאבק בעמלק; מאבק הנמשך לאורך כל ההיסטוריה - "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". עמלק זה, שלא שינה את מקום מושבו ואת שיטות פעולותיו מאז יציאת מצרים, כמתואר בתנ"ך – ממשיך במאבקו כנגדנו, כשבין השאר הוציא מתקפה אכזרית ביותר, אך כלל לא חריגה מבחינה היסטורית. רבים בתוכנו שוכחים זאת, ועל כן בשבת הסמוכה לפורים, קבעו חז"ל לקרוא את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק".

מסיבה זו לא נכון לבטל או להמעיט בחגיגות הפורים, אלא אדרבה: להדגיש את המאבק הלאומי הזה. לעומת זאת, את פריקת העול המלווה את ימי הפורים נכון לבטל תמיד, וקל וחומר בשנה זו. פריקת עול במסגרתה יש המרשים לעצמם להתחפש באופן לא צנוע, להשתכר ללא הכרה, בה בני נוער מעשנים חומרים שונים ופוטרים עצמם מכל כלל חינוכי  בסיסי – היא הדבר שאותו צריך לבטל. פורים הוא חג, וככל חג יהודי הוא הזדמנות להתעלות רוחנית ולאומית, ולא להיפך.

הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה