מנופפים בגאון: "חג שמחת תורה היה רמיזה ללאומיות ולצבא - עוד לפני הציונות"

כמו ההתרגשות מהחצבים הפורחים בסתיו רגע לפני ראש השנה, מהתקיעה בשופר ומהשקט בכבישים הריקים במהלך יום כיפור, גם הנפת דגלי שמחת תורה מקושטים במהלך ההקפות היא חלק מהמסורת של ילדי ישראל והתפוצות - דתיים וחילונים - כבר שנים.

המנהג המיוחד החל במאה ה־17 בקהילות יהדות אשכנז באירופה, כאשר הילדים הנרגשים לקחו חלק בשמחת התורה ובריקודים בבתי הכנסת. הילדים קיבלו לידיהם דגלי נייר ונופפו בהם בהתלהבות, ואם בהתחלה היה מדובר בדגלים פשוטים, הרי עם השנים הופיעו עליהם פסוקים שבהם נכתב "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", לצד ציור ספר תורה ודמויותיהם של משה ואהרן.

בספר "תולדות חג שמחת תורה" של אברהם יערי (הוצאת מוסד הרב קוק), מופיעים תיאורים הממחישים את חשיבות מנהג הריקודים עם דגלי שמחת תורה כבר לפני מאות שנים, ומאפשרים לנו הצצה לתקופה ההיא. "לאחר תפילת מנחה (בשמיני עצרת), היה הגבאי מחלק בחצר בית הכנסת לכל הילדים מרחוב היהודים שנתכנסו בה נרות קטנים, לשים בדגליהם ולהשתתף בהם בהקפות", מתאר יערי.

בפולין ובמזרח אירופה היה נהוג ש"בשמחת תורה הולכים נערים קטנים בלילה וביום עם דגלים ובהם נרות דולקים". מטרת הענקת דגלי שמחת תורה לילדים היתה לקרב אותם אל התורה, כדי שירצו ללמוד ולהעמיק בה. הנר הונח אחר כבוד בראש הדגל, בתוך תפוח, גזר או תפוח אדמה, כדי לקבע אותו.

בספרו מסביר יערי גם את ההחלטה לבטל את השימוש בנרות כדי למנוע אסון: "בקהילות אשכנז ומזרח אירופה, היו הילדים באים לבית הכנסת בליל שמחת תורה וביומו כשדגלים בידיהם, ובראשם נר דולק. המנהג היה קיים כבר במאה ה־17, ובשנת תל"ב (1672) כבר ראו צורך בקהילת יהודי פולין לבטלו, מחשש לדליקה. בתקנות הקהל מהשנה ההיא נאמר: 'בשמחת תורה לא ילכו הנערים עם דגליהם אחר ספר התורה, וגם לא ידליקו שום נרות בעולם בלילה על דגליהם, אך ביום מותר לילך אחר ספר התורה, וגם להדליק נרות על דגליהם'".

בספר "תולדות חג שמחת תורה" מזכיר יערי גם את הקהילות הקטנות בדרום גרמניה, שעליהן נכתב: "הילדים שהשתתפו בהקפות בדגלים קטנים ובשירים קיבלו שכרם בעוגות ובממתקים".

בניגוד לאיסור להשתמש בנרות על ידי ילדים במהלך ההקפות בחלק ממדינות אירופה, בקהילות הונגריה המשיכו לחלק לילדים נרות עבור הדגלים שלהם. בקהילת אודסה הגדילו לעשות, והיו עורכים תהלוכה מיוחדת עם ילדים לבושים מדים ודגלים בידיהם.

בספר נכתב גם על דגל שמחת תורה מיוחד מהמאה ה־19, שעליו מצוירים רוקדים עם שטריימל ולצידם ילדים שמחים, עם הכיתוב "אגיל ואשמח בשמחת תורה", ובצידו השני של הדגל העתיק מופיעים ציבור מתפללים וספר תורה על הבמה וילדים עם דגלים, והמילים "שישו ושמחו בשמחת תורה".

הקהילות השונות באירופה ביקשו להרבות ולהדר במנהג דגלי שמחת תורה. בפולין כתבו על הדגלים את שמות השבטים, וגם את הפיוטים שאותם שרים עם סיום קריאת התורה, ובליטא קישטו גם את מוט דגלי הילדים במפות משי. בקהילות רבות במזרח אירופה השתרש מנהג בשמחת תורה, שלפיו המלמד או אחד מזקני הקהילה מוליך את הילדים בתהלוכה ססגונית ושמחה דרך שכונת היהודים עם דגליהם בידיהם, תוך כדי שירה, והנשים מכבדות את הילדים הנלהבים בעוגות ובמטעמים.

משחקי מלחמה

ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, מספר על הקשר בין שמחת תורה לבין הדגל שהוכן לכבוד החג: "שמחת תורה הוא החג ששמר על מורשת הדגל במשך כל השנים. בעצם, חוץ מדגלי שמחת תורה לא היה בעם היהודי דגל אחר במשך מאות שנים. האירוניה היא שמי ששימרו את הדגל היו הילדים, ולא המבוגרים".

על תחילת מנהג דגל שמחת תורה מסביר עמיאור: "המנהג של דגל שמחת תורה נוצר לפני כ־400 שנה באירופה, כתחליף לספר התורה בהקפות של שמחת תורה עבור הילדים, כדי שהם לא יפילו את הספר הגדול. כך, מבוגרים רוקדים עם ספר תורה, וילדים עם הדגלים. הרעיון של דגל שמחת תורה הוא שהילדים שמחים עם התורה. חג שמחת תורה הוא חג של בית הכנסת. הוא היה חג אהוב שזכרו אותו מהגולה ומהחדר, ורצו שתהיה לילדים אפשרות לחגוג אותו גם בצורה יותר מודרנית.

"ליהודים לא היה דגל לפני הציונות, והמילה 'דגל' היתה מיוחסת בעיקר למסעות במדבר. חג שמחת תורה הוא סוג של רמיזה ללאומיות ולצבא, עוד לפני הציונות ולפני קום המדינה. כשנתת דגל בידי אדם - ילד או מבוגר - קצרה הדרך למצעדים צבאיים, ומשם גם למשחקי צבא ומלחמה, שהיו מקובלים בתפוצות ישראל בשמחת תורה".

עמיאור מספר כי קיימות עדויות לכך שהילדים היו עורכים משחקים עם הדגלים כמו חיילים שיוצאים לקרב. "דגל מחנה יהודה" הוא סלוגן מוביל בדגלי שמחת תורה מוקדמים, שמוצגים כאן מתוך האוסף של האספן ביל גרוס, שהספרייה הלאומית צילמה והעלתה לרשת.

בין היתר, מוצגת עדות של תיאולוג גרמני מהמאה ה־18, שבה נאמר: "בליל שמחת תורה... כשהילדים עוזבים את בית הכנסת, הם מחזיקים בידיהם דגלים ועליהם כתוב דגל המחנה ושמות שבטי ישראל: יהודה, שמעון, לוי וכיוצא בזה. הם יוצאים מבית הכנסת בסך, כאילו היו חיילים, וצועקים צעקות שמחה" (בתרגומו של שלום צבר).

ברוח הזמן

ואכן, בשמחת תורה נהגו הילדים לערוך תהלוכות עם הדגלים, במעין מצעד צבאי המחקה את הסדר הצבאי של התנועה במדבר. בראש הדגל היו נועצים, כאמור, נר דולק, אבל לאחר שהובנה הסכנה, ומכיוון שבתי הכנסת במזרח אירופה היו בנויים מעץ, עברו לתפוחים (שנעלמו גם הם עם השנים).

באחד הדגלים באוצר הספרייה הלאומית יש דגש על המקום המרכזי של הילדים בחג. מה שמעניין הוא הצד האחורי, שעליו מודפסות מילות "ברכת כל הנערים" בשמחת תורה - "המלאך הגואל אותי". אחד משיאי התפילה של שמחת תורה הוא כאשר כל הילדים קוראים את הברכה על הבימה של בית הכנסת ומקבלים את שקיות הממתקים.

המוטיבים הקבועים בדגלי שמחת תורה הם פסוקים וקטעי שירים, כמו "שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה", ציורי ארונות קודש וספרי תורה, ולפעמים גם דמויות שהתחלפו עם השנים. עמיאור: "העם היהודי עבר שינויים גדולים, ובראשם הציונות. באופן טבעי, דגלי שמחת תורה בראשית הציונות היו גם הראשונים שעליהם הופיע הדגל הלאומי החדש בצבעי כחול־לבן, בידי הילדים או בפני עצמו, וגם מגן דוד ודמויות כמו הרצל ונורדאו, שהיו לא רק בצד הדגל, אלא גם בתוך מעגל הרוקדים.

"לא פלא גם שבדגלי שמחת תורה של 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, וכך גם בשנים הבאות, כיכבו על הדגלים חיילי צה"ל, וגם פרצופיהם של הגנרלים מהמלחמה, עם טנקים ומטוסים. צה"ל היה האייקון האולטימטיבי. נקודה מעניינת נוספת היא כי עם השנים, הילדים שמופיעים על הדגלים לא היו לבושים רק כמו דתיים, אלא גם במכנסיים קצרים וגם בנים ובנות, דבר שמראה על מודרניזציה".

עמיאור מציין נקודה חשובה בהקשר של אוסף הדגלים: "דגלי שמחת תורה הם חפץ שמתכלה במהלך החג עצמו, וקשה מאוד לשמר אותם, כי הם היו עשויים מבד דק, ונדיר למצוא דגלי שמחת תורה מהעבר. לכן אוסף הדגלים של הספרייה הלאומית, המונה עשרות דגלים מכל התקופות שנאספו בקושי רב, משקף רגע חשוב של תרבות חומרית וטקסטואלית בלוח השנה היהודי, המשקף בפני עצמו התפתחויות מכריעות בחיי העם היהודי ב־200 השנים האחרונות".

בעקבות דעיכת האופוריה הצבאית שלאחר מלחמת ששת הימים, חזרו להתנוסס על דגלי שמחת תורה דמויות דתיות מובהקות. המנהג שאפיין את יהדות אשכנז באירופה הפך ברבות השנים למנהג של כלל ישראל לאחר קום המדינה. דגלי שמחת תורה אומצו בחום גם על ידי הספרדים, עם דגלים צבעוניים ומרשימים, שעליהם בין היתר דמויותיהם של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, ושל חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס, כך שבימינו כל ילדי ישראל מרגישים שותפים מלאים למנהג המשמח.