אסורה: המאבק המדהים של ריקי ראני לקבל גט - ולצאת לחופשי

להתעורר בוקר אחד ולקלוט שחצי מהחיים כבר חלפו, ונותרת שם לבד על הבמה, ללא שחקן משנה, ללא גיבוי. השמש שהאירה את היום הניחה קרן בודדה על המסלול שבו את ניצבת. את קולטת שאת הזמן שעבר אי אפשר להשיב, הילדים שיכלו למלא אותך באושר אינסופי, הבית שתמיד חלמת עליו נותר בחלום.

"והכי יפה זה לשמוע תגובות על המחדל שאיתו אני מתמודדת. זה לא אנחנו, זה הבעל. תשובה מקסימה, רק שיש בעיה קטנה - התבלבלתם. המחדל הוא שלכם, כי התקפלתם ונכנעתם במקום שבו הסמכות היא בידיים שלכם. וזה מה שמתסכל, ועל זה תיתנו את הדין".

את המילים הכואבות הללו כתבה ביומנה ריקי ראני, זמן קצר לאחר שמצאה עצמה "כלואה" בשנית - על ידי בעלה, שמסרב כבר 20 שנים לתת לה גט, ועל ידי בית הדין הרבני בתל אביב, שהתיר אותה מנישואיה אולם חזר בו מהחלטתו בעקבות לחצים אדירים.

ה"אני מאשים" שלה, שנותר עד כה עמוק במגירה, מופנה נגד כל מי שפגעו בה - ובראשם דיינים בכירים בעולם החרדי.

"נשבעתי שלא אבכה"

ב־3 בנובמבר 2021 התקבל במאות קבוצות ווטסאפ חרדיות בישראל צילום של מכתב יוצא דופן, כמעט יחיד מסוגו, שחשף את אחד הסיפורים הקשים ביותר של עגינות בישראל, שנוהל עד אז בחדרי חדרים בלבד. במכתב יצאו דיינים בכירים, חלקם חברים בבית הדין הגדול, נגד פסק דין תקדימי שניתן חודשים ספורים קודם לכן בבית הדין הרבני בתל אביב, במסגרת הרכב מיוחד שהתיר את ראני מנישואיה לאחר כמעט 20 שנים של עגינות.

"על פי תורתנו הקדושה אין להיתר זה כל בסיס הלכתי, והוא בטל כעפרא דארעא (כעפר הארץ; ח"ג), והאישה הינה אשת איש גמורה", כתבו הדיינים, "פסק דין זה אינו נכון מבחינה הלכתית, ומהווה תקדים חמור ומסוכן לעתיד הדורות. אנו קוראים בזאת לחברי בית הדין לחזור בהם מהיתר שגוי זה".

המכתב, יחד עם לחץ מאחורי הקלעים, עשה את שלו. הדיינים בבית הדין הרבני בתל אביב חזרו בהם, ושבו וכלאו את ראני בכלא הסרבנות.

זה היה הקש ששבר את גבה של ראני. הנקודה שבה קיבלה שתי החלטות משמעותיות: הראשונה היתה להתנתק מהחברה החרדית ש"בגדה" בה, לתחושתה. השנייה היתה להיחשף בפעם הראשונה. ההבנה שהממסד הרבני לא מעוניין לעזור לה, ושהעובדה שהיא מוגדרת נשואה בעיני העולם החרדי היא פוליטית בלבד, הביאה אותה לומר לעצמה בבירור: "אני חייבת שהקול שלי יישמע".

אנחנו נפגשים בשעת צהריים מאוחרת במשרדי ארגון "יד לאישה", עמותה שהוקמה על ידי ארגון "אור תורה סטון" כדי להילחם בתופעת סרבנות הגט באמצעות ייצוגן של המסורבות בבית הדין הרבני. ראני נכנסת לבניין מהכניסה הצדדית, בשכונת ארנונה בירושלים, דרך שער שננעל באמצעות קוד כדי שלא ייכנסו בו אורחים לא רצויים.

"נשבעתי שלא אבכה, אני לא אתן לבעלי את המתנה הזו", היא אומרת לנו בתחילת הראיון, ואחר כך שוב ושוב, שומרת על חיוך רחב גם כשהיא בוררת מילה ועוד מילה. והאמת היא שלנו קשה לעצור את הדמעות לשמע סיפורה של האישה שנכלאה ללא גט על ידי בן זוגה במשך שנים, שוחררה - והוחזרה על ידי דיינים ל"מאסר עולם" כרגע, ללא צפי לחנינה כלשהי.

ראני (42) נולדה וגדלה בבני ברק כבת הבכורה למשפחה חרדית מזרחית קלאסית. "ברוכת ילדים", היא אומרת, ולא מוסיפה. לאחר סיום לימודיה בתיכון החלה לעבוד כמטפלת לגיל הרך, עבודה שהיא עוסקת בה עד היום ביישוב אלקנה שבשומרון, שם היא מתגוררת.

הוריה חיפשו עבורה שידוך, אך זה הגיע רק בגיל 22 וחצי - גיל "מבוגר" לצעירה חרדית. "במושגים של העולם החרדי הייתי רווקה זקנה, וחיפשתי את בחיר ליבי", היא מספרת. "כשפגשתי את ב', ב־2002, התאהבתי מהרגע הראשון. הוא היה אדם מאוד אינטליגנט, חכם, יודע איך לדבר, נראה כמו מי שכל החיים לפניו. הוא עבד אז בבורסה ליהלומים. גבר חלומות של ממש".

השניים עברו ללונדון, שם התגורר ב', חבר אחת החסידויות הקיצוניות ביותר שאינה מכירה במדינת ישראל. ראני המאושרת החלה את חייה החדשים, אך לאחר זמן קצר מאוד התגלו פניו האמיתיות של ב'.

"זו היתה תחילתה של מערכת יחסים שאני לא מאחלת לאף אחד", היא משחזרת, "הוא לא אפשר לי לעבוד למרות סיכום שהיה בינינו קודם לכן, לא נתן לי להתחבר חברתית, בודד אותי, לקח לי את הדרכון, וסירב לתת לי ללמוד אנגלית, כך שלא היה לי עם מי לדבר גם אם רציתי. אף אחד מסביבי לא ידע כלום, לא סיפרתי גם להורים שלי, פחדתי".

במסגרת ההליך המשפטי בפני הדיינים טענה ראני, בין השאר, כי ב' הפעיל נגדה אלימות מאוד קשה, והשיא היה אלימות מינית מזעזעת.

"חודשים ספורים הספיקו לי ורציתי לומר לו שאני עוזבת, אבל אז גיליתי שאני בהיריון. לא יכולתי לעזוב אותו אחרי שגיליתי את זה, הייתי חלשה מדי מבחינה נפשית.

"לא היה אוכל בבית, וכשביקשתי שיקנה הוא סירב. היתה לי שכנה שהיתה מביאה לי מרק, ובזכותה היה לי אוכל. זה לא שלא היה לו כסף, הוא פשוט התעלל בי".

תשעה חודשים וחצי סבלה ראני, לטענתה, מנחת זרועו של ב', ואז החליטה לעשות מעשה ולהימלט. "היה לנו אירוע משפחתי בארץ, וקבעתי לו עובדה - אמרתי לו שאו שהוא יקנה כרטיס או שההורים שלי יקנו לי את הכרטיס. הוא הגיע איתי כי היה בטוח שיצליח להחזיר אותי ללונדון, אבל כשהגענו פוצצתי הכל ואמרתי שאני לא חוזרת.

"הייתי בחודש השמיני והגעתי לבית של ההורים שלי. אותו הלילה היה הלילה הראשון שבו ישנתי מאז החתונה. כשסיפרתי להורים שלי מה עברתי הם היו בהלם מוחלט, לא ידעו איך לאכול את זה".

את מיקום הלידה ניסתה להסתיר בכל מחיר. "הלכתי לבד ללדת בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק. לא אמרתי לאף אחד חוץ מלאמא שלי, אבל איכשהו ב' גילה איפה אני. בכל פעם שהוא היה נכנס לחדר שבו אושפזתי, המדדים שלי היו קופצים, לחץ הדם שלי היה עולה. המצב שלי היה ירוד, הרופאים היו מורים לו לצאת כדי לשפר את מצבי".

ראני ילדה בן, ושמונה ימים לאחר מכן התקיים טקס ברית המילה, גם הוא תחת טרור. "ב' ארגן את כל הטקס והודיע לאחים שלי שאני חייבת להגיע. פחדתי, חששתי שהוא יפגע בי, ולא הגעתי. האחים שלי הלכו עם ב' והבטיחו שישמרו על בני ויחזירו אותו. הוא נתן לו שם, אבל סירבתי לקבל אותו. נתתי לו שם אחר, שאותו לא אחשוף כדי לשמור עליו".

ראני ביקשה להתחיל בהליכי גירושין עוד לפני הלידה, אך בבית הדין הרבני לא הסכימו לפתוח לה תיק בגלל ההיריון. "כשבני היה בן שבועיים, בנובמבר 2004, פתחתי את התיק בבית הדין הרבני בפתח תקווה. שם התחיל המאבק שלי בבית הדין הרבני, מאבק שלא נגמר עד היום. לא אשכח לעולם את הפעם הראשונה שבה סיפרתי את הסיפור שלי, שאותו סיפרתי מאז אינספור פעמים. לפני כמה חודשים הייתי צריכה לספר אותו שוב, אחרי כמעט 20 שנה. זו חוויה טראומטית. עמדתי שם וכמעט התעלפתי".

"קשה לא לפתח ציפיות"

ב' סירב בכל תוקף להתגרש. "בפעם הראשונה שאמרתי לו שאני לא מוכנה לחיות את החיים שלי כמו שהוא רוצה, הוא אמר במילים ברורות: 'לא אתן לך גט בחיים'. כבר אז הבנתי שלא יהיה לי שיתוף פעולה מצידו, שהוא יעשה הכל כדי למרר את חיי".

במשך שנתיים משך ב' את ראני, עד שיום אחד, ב־2006, גילתה דרך חברים משותפים שהוא נישא מחדש, ואף הביא לעולם ילד נוסף. ראני, באמצעות עורכי דינה ואנשי ציבור, ניסתה להפעיל על ב' לחץ עצום, כולל פנייה לאדמו"ר שלו - אולם ללא הועיל. "בקהילה החרדית בלונדון זעמו, בית הדין הרבני בעיר הוציא עליו חרם ופסק דין לכפיית גט, הדיינים נקטו אמצעים שהשתיקה יפה לחלקם, אבל זה לא עזר והוא לא הסכים לתת לי גט".

ארבע שנים נוספת חלפו. ראני ניסתה לשקם את חייה במקביל למאבק לקבלת הגט המיוחל ולגידולו של בנה, והחלה לעבוד מחדש כמטפלת במעון יום. ב־2010 הצליחה, בעזרתם של אנשי עמותת "עיתים", שמסייעת בנושאים שונים בתחום הדת והמדינה, להביא את ב' לדיון בבית משפט בבריטניה.

"חשבתי שהגעתי לפריצת דרך. עוד לפני שעליתי למטוס חשבתי שהסיכויים לגט קטנים, אבל קשה היה שלא לפתח ציפיות. לטיסה קדמו הכנות מטורפות. זה היה מסע מפרך מאוד רק כדי להגיע לבית המשפט ולהתייצב מולו, לומר את האמת בפנים ולשמוע את הטענות שלו. הוא התנה את הגט בוויתור על המזונות במשך זמן ארוך מאוד, סגרנו את כל הקצוות, הכל לפי הדרישות שלו. אני הייתי אמורה להגיע רק כדי לרצות את הכבוד שלו - שייתן לי גט".

אך בבית המשפט חזר בו ב' מהסכמתו, ושוב סירב בכל תוקף לתת את הגט. "נעמדתי מולו, והוא אמר שייכנס לכלא לכל החיים ולא ייתן לי גט. אלו היו ימים מטלטלים. בבוקר האחרון בלונדון התעלפתי כמה פעמים. במונית, בדרך לשדה התעופה, הסתכלתי אחורה ובכיתי. לא הבנתי איך יכול להיות שאני חוזרת לישראל בלי גט. מה אני אומרת לכולם? הבן שלי כבר היה בן 7, הוא כבר היה מודע לחלק ממה שהתרחש סביבו. לא ידעתי איך אני מנחמת אותו".

הדיון ההוא היה הפעם האחרונה שבה פגשה ראני את ב'. אף שנערכו ניסיונות מאחורי הקלעים ללחוץ עליו, שום דבר לא עבד. "זימנו אותו לאדמו"ר שלו, הוא מוקצה מחמת מיאוס, אבל כלום לא עוזר".

יש לך מושג למה הוא מסרב?

"שאלו אותי את זה אינספור פעמים, והשבתי שאני לא יודעת. למה פרעה לא שחרר את בני ישראל ממצרים? הקב"ה הקשיח את ליבו. יש דברים שרק אליהו הנביא יבוא ויסביר. יש לי המון שאלות, המון דברים שאני לא מבינה".

"חי בתחושת נרדפות"

לארגון "יד לאישה" הגיעה ראני ב־2018, כשהיא כבר מיואשת לחלוטין. "ניסים אברג'יל, הטוען הרבני שלי דאז, המליץ לי לפנות אליהם. לא היה לי כוח לפנות לאף ארגון. אם זה היה משהו שדרש יותר מחתימה שלי, היה קשה לשכנע אותי לעשות אותו. ידעתי שיחכה לי עוד מסע ארוך ומפרך של פגישות, חזרה על התיאורים הקשים, עוד פעם לחתוך בבשר החי מיליון פעמים. הם היו צריכים להחזיר לי את הביטחון שיצליחו לעשות משהו".

הפתרון שהעלו ב"יד לאישה" היה פורץ דרך: לבטל לחלוטין את הקידושין במסגרת הליך שנקרא "מקח טעות". מדובר בהליך חריג ונדיר יחסית, שבמסגרתו מבטל בית הדין הרבני את הנישואים, בטענה שההסכם לא נעשה כדין. המשמעות היא שהאישה חוזרת להיות רווקה, כאילו מעולם לא נישאה.

"בשלב מסוים ניסינו לברר מי זה ב'", מסבירה עו"ד תהילה כהן, הטוענת הרבנית מטעם הארגון שמלווה את ראני כבר כמה שנים, "הבנו שמדובר באדם שחי בתחושת נרדפות, חושב שהוא הקורבן ועושה רק מה שטוב לו. אדם חסר גבולות. הבנו שכל הפתרונות מוצו, ושאי אפשר להתקדם בדרכים הסטנדרטיות".

כהן הגישה לבית הדין חוות דעת של פסיכולוג ופסיכיאטר, שקבעה כי ב' אינו שפוי, שאם ראני היתה יודעת מה מצבו טרם החתונה היא לא היתה נישאת לו, וכהוכחה - ברגע שגילתה מיהו ומהו - לא רצתה להמשיך בחיים המשותפים שלה עימו. "ככל שלמדתי והתעמקתי בנסיבות העובדתיות ובראיות שהובאו בפניי, כך האמנתי בכל ליבי כי הלכתית ניתן לשחרר את ריקי בטענת מקח טעות", היא מסבירה.

בשל מורכבות המקרה אישר הרב דוד לאו, הרב הראשי ונשיא בית הדין הרבני הגדול, להקים הרכב מיוחד בבית הדין בתל אביב. כהן: "התחלנו במסע למצוא דיינים שיסכימו לדון ברעיון הזה, מכיוון שאין ספק שזה שנוי במחלוקת ומורכב. דיון שאינו מקובל למרות שהוא קיים בהלכה".

שלושה דיינים, הרב יאיר בן מנחם, הרב דניאל אדרי והרב אפרים כהן, הסכימו לדון בעניין, ובאוגוסט 2021 ניתן פסק הדין הדרמטי. אחרי כמעט 19 שנים יצאה ריקי ראני לחופשי כשהיא מותרת לכל אדם בישראל, ומוגדרת לא כגרושה אלא כרווקה. בשל הנפיצות הגדולה של פסק הדין הוא לא פורסם במלואו ולא ניתן לאף אחד, כולל לראני עצמה, והיא קיבלה רק את השורה התחתונה בכתב - שהיא מותרת להינשא.

"כשקיבלתי את פסק הדין הרגשתי כאילו אני על גג העולם", היא מספרת, "היה רגע בדיון שבו שוב שאלו את כל השאלות הקשות, ואז אמרו לי שאני מותרת. אין לי איך לתאר את זה. כאילו נולדתי מחדש. במשך חודשיים הייתי רווקה, באופוריה, לא הפסקתי לחייך. בכיתי כל הזמן מהתרגשות. התחלתי לחלום חלומות".

אלא שאז התהפך עליה עולמה.

שלושה חודשים לאחר שבוטלו נישואיה, הופץ ברשתות החברתיות החרדיות מכתב חריף שעליו חתומים דיינים בכירים בהווה ובדימוס, אשר חלקו על ההחלטה ולחצו לבטלה. על המכתב חתם, בין השאר, גם אב בית הדין הרבני בתל אביב בדימוס, הרב נחום פרובר.

"פתאום אחי שלח לי הודעה בווטסאפ עם צילום המכתב, ושאל אם זה קשור אלי", משחזרת ראני, "הסתכלתי ונהיה לי שחור בעיניים. אמרתי שאין מצב, לא הבנתי מה קורה כאן, התחלחלתי. לא האמנתי שהוציאו את זה החוצה. חגגו על הכל, חשפו את כל הפרטים, זה היה מזעזע".

"הרינו לגלות דעתנו, דעת תורה, אודות ביטול הקידושין שנעשה בבית הדין הרבני בתל אביב בטענת מקח טעות", כתבו הדיינים, "בהסתמך על חוות דעת פסיכולוגית שניתנה שנים רבות לאחר הנישואים, וניתנה על פי טענות האישה ובהסתמך על כך שאבי הבעל היה חולה נפש, ומכך הסיק הפסיכולוג שכנראה הבעל סבל מהפרעות אישיות והתנהגותיות. חוות דעת פסיכולוגית זו, המסתמכת על השערות ואומדנות שאינן מוכרחות כלל, אינה יכולה להיות בסיס לפסק דין הלכתי כלשהו, ובוודאי לא ניתן להסתמך עליה בשאלות חמורות שבחמורות כהתרת אשת איש על ידי ביטול הקידושין".

חלק מהדיינים שיצאו נגד ההחלטה הדרמטית ראו את פסק הדין אף שהיה חסוי, אחרים הביעו את עמדתם בלי להכיר את כל פרטי המקרה. אפילו בבית הדין הרבני בלונדון, אותו אחד שהחרים את ב', יצאו נגד פסק הדין. הלחץ עשה את שלו - ושלושת הדיינים בבית הדין הרבני בתל אביב חזרו בהם מפסק הדין.

"הלב שלי הרגיש כמו זכוכית שמתנפצת למיליוני חתיכות. לקחו את הגוף והנשמה שלי למקום הכי גבוה בעולם - וזרקו למטה. הרגשתי כמו אדם שחולה במחלה סופנית ומצאו לו תרופה - ואז המחלה חוזרת. עד עכשיו אני שבורה ומרוסקת".

את כועסת על הדיינים שחזרו בהם?

"הם אנשים טובים שהופעל עליהם לחץ. אני לא כועסת, אני מרגישה נבגדת על ידי המערכת. אני מבינה שאין מענה ראוי ונכון לעגונות ולמסורבות גט. יודעים איפה הבעל נמצא, שומעים שהוא אומר שלא ייתן גט וממשיך לצחוק, ומבחינת המערכת אין מה לעשות".

החשד הכבד של ריקי ושל אנשי "יד לאישה" הוא שהסיבה להתנגדות נובעת מכך שמדובר בפסק דין מהפכני ומשמרנות יתר, כזו שמעדיפה להותיר את ריקי בעגינותה במקום לשחרר אותה בדרכים יצירתיות. "כל סיפור של עגינות הוא סיפור קשה, אך מעולם לא נתקלתי במציאות שבה אישה יצאה לחופשי ולאחר זמן הוחזרה לשוביה. זוהי מציאות שאינה ניתנת לעיכול", אומרת עו"ד כהן, "אני כועסת על מי שיצאו נגד פסק הדין וביטלו אותו בלי שישבו בדין, בלי לשמוע את מסכת העובדות והראיות שהובאו בפני בית הדין הרבני, בלי לקיים את ההליך כפי שקובעת ההלכה.

"עקרון יסוד בהלכה הוא 'בית דין אחר בית דין לא דייקי', שמשמעותו שאין בית דין רשאי לבטל פסק דינו של בית דין אחר. כמו כן, נכתב 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות' - הן כלפי דיין שלא ישב בדין, לא שמע ראיות ולא יכול לפסוק בדבר שעיניו לא ראו, והן כלפי היושבים בדין ש'רואים' את מה שמובא בפניהם, ואל להם לחשוש שמא יטעו.

"כל מטרתם של המבקרים היתה להלך אימים על מי שהעז לאחר חקירה ולימוד מעמיק להתיר את האישה מעגינותה, וזו מציאות שקשה להשלים איתה. אני מאוכזבת שבית הדין כמוסד לא יצא באמירה ברורה וחד־משמעית מייד כשהתחיל מחול השדים נגד פסק הדין.

"ציפיתי שבלי להתייחס לתוכן העניין תהיה אמירה ברורה ונחרצת כי מדובר בהליך משפטי שהתנהל בדלתיים סגורות בהתאם לכל כללי ההלכה, וכי אין לאפשר כל דיון ציבורי בסוגיה. ההחלטה המקורית יכולה להשליך על מקרים נוספים של עגונות ומסורבות גט, אם יבוא לפניהם מקרה דומה. יש להדגיש כי הדיינים שחתמו על פסק הדין עשו זאת לאחר שקיבלו את הסכמתם של רבנים גדולים וחשובים".

גם נשיא רשת מוסדות אור תורה סטון, הרב ד"ר כתריאל ברנדר, יוצא במילים חריפות נגד הפעולה יוצאת הדופן של המבקרים: "בתיק הזה הופעלה מערכת לחצים שחצתה את כל הגבולות. אם היתה קיימת בעיה הלכתית או טענה עניינית נגד הפסק, היה ראוי לדון בה עוד לפני שניתנה ההכרעה ונמסרה לידי האישה באופן רשמי. אך משניתנה ההכרעה אין ראוי שיהיה לאחריה כלום, בוודאי לא תוך קיום דיון פומבי החושף את פרטי התיק החסויים כחלק ממסע מתוקשר ומתוזמר".

"תצילו את עצמכן"

שמונה חודשים חלפו מאז התנפץ חלומה של ראני, אבל היא עומדת בהחלטתה שלא לבכות. "המוטו שלי הוא שלא משנה מה יהיה - אני לא מאפשרת לאף אחד להוריד לי את החיוך. החיים מאושרים, ברוך השם, ואני מודה על כל רגע.

"כשהבן שלי נולד הבנתי שיש לי ילד ושאיתו אני אהיה הכי מאושרת בעולם, ולא משנה מה. נכון, אין לו אבא, אבל יש לו משפחה ענקית, המון דודים ודודות, סבא וסבתא שאוהבים אותו. מה שמשנה הוא איך נחיה את החיים. יש לי אוצר יקר שהקב"ה הביא לי. לפחות הרווחתי ילד, זכיתי בו ואני מאושרת עד הגג. יש כל כך הרבה נשים שהיו רוצות ילד ואין להן".

הראיון הזה נעשה באישורו של בנה, כיום בן 18 ולומד בישיבה חרדית. "אם הוא לא היה מסכים, לא הייתי עושה את זה בשום פנים ואופן. הוא מקבל אותי איך שאני, כי גם הוא עובר תהליך בעצמו.

"יש רגע שבו אדם מבין שצריך לפתוח את הפה, לדבר, להגיב, לחפש את עצמו. אני הייתי חייבת להוציא את הסיפור שלי החוצה, כקול של נשים אחרות שחוות אלימות ולא מעיזות לדבר. אם אצליח להוציא אישה אחת ממעגל האלימות, זה מספיק לי. בכל פעם שיש פרשה של סרבנות גט שמגיעה לכותרות, או של אישה שנרצחה על ידי בעל אלים, הכל משתולל בפנים. אני יודעת שגם לי זה יכול היה לקרות, אני יודעת איך זה להיות בתוך המצב הזה. אני רוצה לצעוק 'קחו את הרגליים ותלכו. תצילו את עצמכן, אחר כך תשאלו שאלות'".

מכיוון שבית הדין הרבני פסק בצורה מפורשת שהיא אינה נשואה וחזר בו - ראני רואה בעצמה רווקה. "לא מטריד אותי מה הדיינים אומרים, כי אני את התשובה שלי קיבלתי", היא מדגישה, "את הפוליטיקה שהם עושים על הגב שלי שידביקו למישהו אחר. במשך שנים רבות לא דיברתי עם גברים, לא יצרתי קשרים, הייתי לבד, שמרתי על עצמי, כי האמונה נותרה. כולם אמרו לי שאני משוגעת שאני לא יוצאת עם מישהו, אבל את האלוקים שלי אף אחד לא יוציא ממני".

היום היית יוצאת עם מישהו?

"כן. אני רוצה זוגיות. הכי כואב לי שאני לבד כי החלום שלי היה שיהיו לי בית מלא ילדים, זוגיות, קריירה, חיים נורמליים. זו לא בקשה פשוטה לבקש מגבר, לצאת עם אישה שמבחינת הממסד אינה פנויה, אך אני מקווה שאמצא את זה שמתאים לי, הנפש התאומה שלי, שאוכל להתעלות מעל הפוליטיקה הרבנית ולהקים משפחה".

• • •

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: "על פי תקנות הדיון, אין סופיות דיון בבתי הדין הרבניים, ואם בית הדין חושש שטעה בפסק דינו, הוא רשאי לתקנו".

מטעמו של ב' לא נמסרה תגובה.

hanangreenwood@gmail.com