לא רואים את סוף התור

ראשי משרד הבריאות הצהירו לאחרונה על מאמץ ועל תקצוב לתוכנית הדגל לקיצור התורים לניתוחים בבתי החולים הציבוריים, אולם בדיקה שערכה ההסתדרות הרפואית מעלה כי המצב בשטח רחוק מלהשביע רצון. מדובר בתקופת המתנה שנעה לעיתים בין 12 ל־15 חודשים, ולדברי רופאים ומנהלים בכירים, המתנה זו בלתי נסבלת ועלולה לסכן חיים.

מנתוני הסקר עולה, כי בביה"ח הממשלתי ברזילי באשקלון ההמתנה לניתוח להסרת שקדים אצל ילדים מתארכת עד 12 חודשים, בביה"ח קפלן ברחובות 11 חודשים ובבתיה"ח הממשלתיים שיבא בתל השומר ופוריה בטבריה - תשעה חודשים. גם ההמתנה לניתוח להסרת שקדים אצל מבוגרים ארוכה מאוד: 12 חודשים בברזילי ובתל השומר ותשעה חודשים ברמב"ם בחיפה ובפוריה.

בביה"ח הממשלתי אסף הרופא בצריפין ההמתנה לניתוח מפרק הברך במחלקה האורתופדית עומדת על 15 חודשים (לעומת בתי חולים אחרים שבהם ההמתנה היא רק חודש או חודשיים), וההמתנה לניתוח לתיקון בקע במחלקה הכירורגית מגיעה ל־12 חודשים בקפלן ברחובות ולתשעה חודשים בבילינסון בפתח תקווה.

נתונים נוספים מלמדים על 12 חודשי המתנה לניתוח קטקרט במחלקת העיניים בשיבא, בבילינסון ובסורוקה, תשעה חודשים בפוריה, שמונה חודשים בקפלן וחצי שנה ברמב"ם ובבית החולים הממשלתי בנהריה. בחלק מבתי החולים אמרו עוד כי התור הוא "שנה לפחות" או "שנה וחצי לפחות", וכי קודם לכך יש עוד תור נפרד למרפאה של המחלקה בבית החולים כדי לקבוע בדיקה אצל רופא לנחיצות הניתוח.

"זמן המתנה בלתי סביר"

הסקר נערך על ידי חברת "סטאט־נט" באמצעות שיחות מתועדות של לקוחות סמויים, שהתקשרו טלפונית בדצמבר 2018 למוקדי זימון התורים כדי לנסות להזמין את התור הקרוב ביותר. "יש זמן המתנה​ בלתי סביר במקרים רבים...", נכתב בדו"ח, "במקרים רבים אורך התור הוא שנה ומעלה ויש גם בעיה של חוסר שקיפות בנתוני התורים, מחסור בנתונים השוואתיים לטובת הציבור באשר לאורכי התורים... עולה כי הבטחות הממשלה לקיצור תורים בבתי החולים אינן ממומשות, והתוצאות בשטח הן בהתאם". 

 

פרופ' ציון חגי // צילום: יהושע יוסף

 

מהסקר עולה עוד כי בחלק מהמקרים זמני ההמתנה בפועל לניתוחים עלולים להיות ארוכים עוד יותר בשל העובדה שהתור בסקר מחושב לפי אורך הזמן בהמתנה לניתוח, רק לאחר שנקבעה כבר נחיצותו. ההמתנה לבדיקת הרופא לקביעת נחיצות התור אורכת אף היא זמן רב, לעיתים חודשים רבים. כמו כן, עולים מהסקר פערים עצומים (לעיתים פי עשרה) בין הנתונים לגבי התורים בבתי החולים השונים לאותו ניתוח.

לצד כל אלו, בחלק מהניתוחים יש שיפור בזמני ההמתנה לעומת הבדיקה שערכה ההסתדרות הרפואית בשנה שעברה. ההמתנה לניתוח שקדים בילדים בביה"ח הממשלתי פוריה בטבריה, למשל, עמדה על 36 חודשים וכעת ירדה לתשעה חודשים.

ביולי 2017 חתמו משרדי הבריאות והאוצר על תקנות חדשות לקיצור תורים ולחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, ועל קבלת תוספת של כ־900 מיליון שקלים לטובת המשימה. משרד הבריאות הודיע אז כי המטרה של התוכנית החדשה היא ש"התורים במערכת הציבורית יתקצרו, ובמקביל - רופא שטיפל בחולה במערכת הציבורית לא יטפל בו במשך שישה חודשים במערכת הפרטית. כתוצאה מהתוכנית אנו צופים שהמבוטחים יוכלו ליהנות מתורים קצרים יותר לניתוחים במימון ציבורי ובהפחתה בתשלומים הפרטיים על בריאות".

לאן הלך התקציב?

אל נתוני הסקר המלמדים על אכזבה מביצוע התוכנית, מצטרף דיווח פנימי ביקורתי מאוד ויוצא דופן של ד"ר אורלי ויינשטיין, ראש חטיבת בתי החולים הממשלתיים במשרד הבריאות, שהתריעה ב־13 בינואר בפני מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, על הכשלים ביישום התוכנית לקיצור תורים. המכתב פורסם לפני כשבוע על ידי אדריאן פילוט ב"כלכליסט".

"משיח שקיימנו עם מנהלי בתי החולים עולה כי התוכנית אינה מממשת את מטרתה בקיצור זמני ההמתנה לתורים בבתי החולים הממשלתיים (שמהווים מחצית מכל פעילות בתי החולים בישראל, ר"ר) מלבד שינויים שבשוליים, וזאת למרות השקעה משמעותית של מאות מיליוני שקלים", כתבה ד"ר ויינשטיין. היא גם התריעה כי יש לקדם את הפרסום הפומבי של זמני ההמתנה לניתוחים של כל בתי החולים ו"ליצור שקיפות ושוויוניות במערכת ולאפשר מידע לציבור בבואו לבחור את מקום הניתוח".

"רוב התקציב לחיזוק המערכת הציבורית", הוסיפה, "הניתן במטרה להעלות את מספר הניתוחים המתוכננים המבוצעים במימון ציבורי, מומש בבתי חולים פרטיים ולמעשה, בפועל, חל חיבור של הסקטור הפרטי, השואף למקסום רווחים, עם תקציבי מדינה ציבוריים, על כל ההשלכות הציבוריות והרגולטוריות המשתמעות מכך".

יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב, אמר ל"ישראל היום" כי "תורי ההמתנה האבסורדיים מהווים תעודת עניות למערכת הבריאות ומנציחים את הפערים בין מי שיש לו ויכול לממן ניתוח במסגרת הביטוחים המשלימים או פוליסת ביטוח פרטית, לבין מי שאין לו ונדרש להמתין חודשים ארוכים עד שיקבל את המענה הרפואי שהוא זכאי לו".

יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל, פרופ' ציון חגי, אמר בעקבות הסקר: "אנחנו הרופאים עומדים נבוכים ומבוישים כשיושב לפנינו מטופל או מטופלת שזקוקים לניתוח שנראה לכאורה כפשוט ולא דחוף כגון קטרקט, החלפת מפרק ירך, שקדים, אבל אנחנו יודעים שאת התור הם יקבל בטווח זמן לא סביר שאף עלול לעלות להם בחייהם". ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "אנו דוחים את הטענות המועלות בפנייה, והראיה לכך היא במספרים לפיהם  בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2018 גדלה הפעילות הניתוחית במיליארד שקלים מתוכה הסטה בפעילות הפרטית בכ־700 מיליון שקלים, וזה בא לידי ביטוי בגידול נטו של יותר מ־82,000 ניתוחים שבוצעו במימון ציבורי. שליש מהפעילות בוצעה בבתי החולים הציבוריים, אך אנו מסכימים שהיינו רוצים לראות יותר פעילות בבתי החולים הציבוריים ועל כך אנו עובדים בימים אלה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו