ד"ר טניה בוגוסלבסקי (62) מאשדוד היא מנהלת המרכז הרפואי שהם - בית חולים גריאטרי ממשלתי, אבל הדרך לשם היתה ארוכה: היא עברה בניקוי חדרי מדרגות ודירות, גם כשכבר התחילה לעבוד כרופאה.
ד"ר בוגוסלבסקי עלתה מאודסה בגיל 34, ולדבריה - היא הרופאה היחידה מגל העלייה שעומדת מאז 2015 בראש בית חולים ממשלתי. "לדעתי, רק בגלל שאנשים לא העזו לחשוב ולחלום, היו הרבה שוויתרו על המקצוע", היא אומרת.
"לפעמים אני מסתכלת אחורה ואומרת - ריבונו של עולם, איך היה לי כוח לכל זה. להתחיל מחדש, לעבור מה שעברתי ולהתרגל מחדש. עד עצם היום הזה, כאישה בתפקיד בכיר עם מבטא רוסי, בכל מקום שאני מגיעה אני צריכה להוכיח מחדש שאני שווה משהו. אני כבר מנהלת בית חולים ונמאס לי להוכיח, אבל כנראה שזה ימשיך ללוות אותי", סיפרה.
"יזמתי את עליית המשפחה לארץ והאחריות היתה עלי" // צילום: משה שי
כשעלתה לארץ עבדה במשך כשנה וחצי בניקיון. "בתקופת הלימודים באולפן היה צריך לחיות ממשהו. סל הקליטה כיסה בערך 30 אחוזים מהוצאות המשפחה. אני יזמתי את עליית המשפחה לארץ והאחריות היתה עלי. בפעם הראשונה שהלכתי למכולת ראיתי מה המחירים, והיה לי ברור שעם סל קליטה לא נשרוד".
"ביום הראשון באולפן ניגשתי למורה ושאלתי אם היא מכירה מישהו שמחפש מנקה. קיבלתי שתי כתובות והתחלתי לעבוד במשרד ובבית פרטי. אחר כך", היא צוחקת, "היה לי קשה למצוא עוזרת, כי הדרישות שלי גבוהות".
עוד בנושא:
עלייה מדינית: "שאלת 'מי רוצה לבוא לארץ' ורק משפחה אחת באה"
עברית שפה קשה, והקמת אולפנים עוד יותר
"למען הילדים, הסתפקנו במה שיש"
היא השתלבה בתוכנית של משרד הקליטה לרופאים מומחים ברפואה פנימית, שבמסגרתה עשו הרופאים התמחות נוספת בת שנתיים. "עד היום אני מלאת תודה להזדמנות, למורים ולכל מי שאפשר לי לעסוק במקצוע. אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היתה התוכנית הזו".היא המשיכה לעבוד בניקיון עד שקיבלה תקן. "יש סיטואציה שאתה רופא בבוקר, ובשישי בצהריים מנקה חדר מדרגות. אני לא זוכרת שלב שאמרתי: למה אני צריכה לעבוד בעבודה כזו".
30 שנה לעלייה מברית המועצות // צילום: לירון מולדובן
לאחר מכן סיימה ד"ר בוגוסלבסקי שתי התמחויות, ניהלה את בית החולים הגריאטרי הרצפלד והיתה סגנית מנהלת בית החולים "קפלן". "היום אני מנהלת ואני מבינה את אותם הדברים שהיה קשה לקבל אז. רמת הידע שלנו ויכולת העבודה לא היתה ידועה. הרופאים מברית המועצות, אלה שהשתלבו והצליחו להתקדם, היו צריכים לעבוד מאד קשה. חלק ויתרו וחלק נשארו ברמה מקצועית נמוכה. אנשים לא העזו לחלום".
היא הוסיפה: "כשסיימתי שתי התמחויות הייתי הראשונה בשערי צדק. זה לא שאני מיוחדת, אבל אחרי הלכו אנשים ועשו עוד התמחות. צריך דוגמה כדי לראות שזה אפשרי. אני לא חושבת שיש מקום אחר בעולם שבו הייתי יכולה למצות כך את היכולות שלי ולהיות במקום שבו אני נמצאת היום. אני שמחה שהתחילו לדבר על העלייה מבריה"מ. עבדנו מתוך הרבה צניעות, לא ידענו לעשות הרבה רעש גם כשהיה מאד קשה. התרומה שלנו חשובה מאד למערכת הבריאות בארץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו