גל האומיקרון בישראל ממשיך לדעוך. בלב כולנו התקווה שסיומו של הקרב הזה יוביל אותנו גם אל סופה של המלחמה, או לפחות לסיומו של הממד הרחב, ההמוני, בהתמודדות עם הנגיף שפרץ אל חיינו בסערה לפני שנתיים ושינה סדרי בראשית.
ואולם, למדנו להיות זהירים. הקורונה, יותר מכל דבר אחר, לימדה אותנו להתבונן על הדברים בענווה; לבכר אמירה מסייגת על קביעה נחרצת; להעדיף גישה מרוסנת - כמו זו שנקטה השבוע ד"ר סומיה סוומינתן, המדענית הראשית של ארגון הבריאות העולמי, שהתריעה כי "המגיפה לא הגיעה אל סופה". ד"ר סוומינתן נתנה ביטוי לחשש שמקנן גם בנו: "ראינו את הוירוס עובר מוטציות שונות ולכן אנו צופים שיהיו וריאנטים מסוכנים נוספים". אשרי אדם מפחד תמיד.
בעת כתיבת שורות אלה מספר הנספים במגיפה מישראל עומד על 9,980 בני אדם. לדאבון הלב עוד לא נִתְמַלְּאָה הַסְּאָה. משורר תהלים כתב: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ - אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ". לא זכינו. אלינו – זה ניגש.
בשנתיים שחלפו נעשינו גרופיס של סטטיסטיקה וחקר נתונים. טבלאות, חישובים, גרפים ותחזיות, מילאו נפח מרכזי בשיח על המגיפה. היה זה אך טבעי ונידרש בממלכת אי הודאות שאליה נקלענו, לחפש ולאמץ עוגנים ומדדים, שיסייעו בהערכת מצבנו. למקבלי ההחלטות, הצורך בכך היה קריטי: זהו נדבך מרכזי בתשתית לקביעת המדיניות ולתכנון הצעדים ברמה הלאומית.
עם זאת, ככל שההתבוננות השגרתית במגיפה נעשית דרך המספרים הגדולים, כך גובר החשש לשחיקת אחד מערכי היסוד שלנו: ערך קדושת החיים. בפרפראזה על הפתגם הידוע, מרוב יער עלולים לא לראות עצים. הסטטיסטיקה, וזהו טבעה, נטולת רגש. אין היא מתייחסת לערכים, ואין בה נשמה. אי אפשר בלעדיה, אך אסור להסתפק בה לבדה.
דברים אלו נכונים שבעתיים ביחס לקורונה, שלגביה אין צורך במאמץ מיוחד כדי למצוא הסברים והצדקות שיסייעו בהשקטת המצפון: "רוב הנספים ממילא זקנים"; "רוב הנספים לא היו מחוסנים בחיסון תקף"; "זה בלתי נמנע, צריך לדעת לחיות(!) עם הקורונה"; "כך בכל העולם, לא רק אצלנו"; וטיעונים נוספים מעין אלה. הכל נכון, אך אין בכך כדי להרגיע.
אל תשליכו אותם לעת זקנה
הדיון הציבורי בנוגע לקורונה נסב בעיקרו על המדיניות הממשלתית. לרוב עומדת במרכזו השאלה: האם הממשלה איזנה נכונה בין הרצון להפחית את התחלואה לרצון בכלכלה פתוחה? ואולם, התועלת מדיון זה נמוכה ביחס לאנרגיות הרבות המושקעות בו. הוא יפרנס מחקרים רבים ויימשך עוד שנים ארוכות ללא הכרעה, בהיותו מושפע מתפיסות ערכיות ונוגע במכלול רחב של שיקולים. נשכיל לעשות אם נשקיע, מצידנו, דווקא בצעדים שעלינו לנקוט כדי לשמר את המעמד של ערך קדושת החיים, כדי לבלום ולתקן את הכרסום שחל בו בעטייה של המגיפה. אסור לנו לאפשר לקורונה לקטול את ערך קדושת החיים.
עלינו להוציא את ערך השמירה על החיים מכל ויכוח, ולהדגיש את מחוייבותנו העמוקה אליו. יש לחזור אל מושכלות היסוד שעליהן התחנכנו וחונכנו ולהסיר כל ספק ביחס לכך שהחיים הם הנכס הקדוש ביותר ושאין דבר העומד בפני פיקוח נפש, לפחות במסגרת הסדירה של חיי החברה. זהו הזמן לחזק את השריר העֶרְכִּי.
המאבק ההרואי של צוותי הרפואה בישראל להצלת חיים הוא תעודת כבוד למערכת הבריאות. ראוי להעלותו על נס לא רק כדי להוקירם, אלא כדי שישמש דוגמה ומופת לכל מערכות המדינה, וכדי להראות שאנו באמת מתכוונים לכך שהמקיים נפש אחת - כאילו קיים עולם מלא.
ראוי לדלות ממאבק זה פרקים שידגישו את המרכיבים הערכיים, ולא רק לקחים מקצועיים. כך גם בנוגע למטה "מגן אבות ואימהות", שבתקופת הקורונה סלל, בשם המדינה, דרך מרשימה לקיומו של הציווי המוסרי אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל תַּעַזְבֵנִי.
נכון להטיל על משרדי הממשלה לגבש צעדים להטמעת מסרים אלה, כל משרד בתחומו.
חשיבות מיוחדת נודעת למשרד החינוך, שהגדיר בעבר, כאחת ממטרות החינוך: "לחנך להכרה בקדושת החיים...".
כל אלה הן פעולות חשובות, אך אין די בכך: זוהי העת להגדיל את השקעתה של המדינה במערכת הבריאות, בכלל זאת, הקמת מרכז ניטור ארצי למגפות ומחלות, הקמת בתי חולים חדשים בהתאם לתכניות שגובשו בעבר - חיזוק מערך הרפואה הפנימית וצעדים נוספים.
חיזוק מערכת הבריאות הכרחי כדי לאפשר לה להתמודד בהצלחה עם אתגרי העתיד. ההשקעה בה תהיה עדות לאמון שאנו רוחשים לה, אמון שהיא זכאית לו בדין, בה בעת ההשקעה בה תהיה הדרך הטובה ביותר לחזק את המסר על המקום הגבוה מאוד שבו אנו ממשיכים להציב את ערך שמירת החיים.
הכותב כיהן כיועץ לביטחון לאומי וראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2017-2021 והופקד על תכלול המאמץ הלאומי נגד מגיפת הקורונה. משמש כיום כעמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו