וירוס הקורונה, שתוך מספר חודשים התפשט מסין אל רחבי העולם, הציב בפני העולם המודרני שני אתגרים מרכזיים משמעותיים ביותר - האתגר הראשון הוא מציאת תרופות מקלות לסימפטומים של מחלת הנשימה הזו, וכן גם חיסון, והאתגר השני הוא מניעת קריסה של מערכות הבריאות של מדינות שונות. העמידה בשני האתגרים האלו היא זו שתכריע ככל הנראה לגבי מידת הצלחתה של האנושות בצמצום הנזקים של המגפה החדשה.
ריווח גרף העלייה של החולים בווירוס
כשמדברים על ריווח גרף כמות הנדבקים והחולים בווירוס הקורונה מתכוונים למעשה ליצירת תהליך הדבקה איטי יותר של האנשים במחלה, כך שיתאפשר למערכת הבריאות המקומית לתת טיפול מיטבי לכל החולים שייפגעו קשה יותר מהמחלה ויצטרכו סיוע נשמתי או אחר.
במילים אחרות, כיוון שעל פי הידוע כיום כ-80-85 אחוזים מהנדבקים לא יצטרכו אשפוז, הרי שמערכת הבריאות צריכה במקרה הקיצון של הדבקה כוללת של כלל הציבור להתמודד עם כ-15 אחוזים מהאוכלוסייה אשר תאושפז בבתי החולים, כולל רבים בטיפול נמרץ.
חשוב לציין כי במקביל לטיפול בחולים אלו, המערך הבריאותי נותן מענה לכלל צרכי הציבור: התקפי לב, אירועי שבץ, מחלות סרטן, לידות, ניתוחים מצילי חיים, טיפול בחולי כליות וסוכרת וכן הלאה.
ללא עצירת קצב ההדבקה באוכלוסייה, ממילא אין יכולת אמיתית למערכת בריאות, גם המתקדמת בעולם, לעמוד בעומס מבלי למעשה לוותר על הצלת חייהם של חולים קשים רבים.
גרוע מכך, קצב הדבקה מהיר גם פוגע בצוותים הרפואיים עצמם שבאים במגע עם נגועים רבים, וכך גם רופאים וגם אחיות יוצאים ממעגל העזרה והעומס רק גדל עד כדי קריסה.
דיכוי או ריסון
אחרי שהתברר כי וירוס הקורונה מאד עמיד וגם מופץ ברסס רוק וחלקיקים קטנים, עלו בעולם שתי שיטות מרכזיות להתמודדות עם הנגיף ולמניעת קריסה של מערכות הבריאות. מטרת שתי השיטות היא להציג חלופה להתמודדות עם המחלה, מתוך רצון לייצר קצב איטי יותר של חולים.
השיטה הראשונה, שננקטה בסין, היא דיכוי - סגר ועוצר מלא, עצירת כל מהלך החיים התקין ומשטור כולל שמטרתו עצירה מוחלטת של הווירוס עקב מניעת כל מגע בין האנשים.
השיטה השנייה, שננקטה בדרום קוריאה ובארצות אחרות, היא ריסון - בידוד החולים והנחשפים אליהם, בידוד אוכלוסיות חלשות כמו זקנים והקפדה על היגיינה רבה וחיטוי, תוך שמירת מרחק בין אנשים במרכזי קניות וכדומה. מעבר לכך דורשת השיטה בדיקות רבות לזיהוי נשאים של הווירוס.
הבעיה בשיטה הראשונה היא הנזק הכלכלי הרב שנובע מהשבתה של המשק כולו, וכן העובדה שככל הנראה אין דרך של ממש למנוע עוד גלים בעתיד של הווירוס, כיון שיש לו מאפיינים הדומים לשפעת וכך יווצרו שוב ושוב גלי הדבקה.
הבעיה בשיטה השנייה היא שהמגע בין אנשים נותר יחסית רחב ולכן נשאים לא מוכרים יכולים להסתובב ולהדביק הלאה.
גלים של דיכוי וריסון
באתר המדע סיינס סקר חבר המערכת ג'ון כהן את המחקרים הידועים והציע מערך משולב של צעדים נגד הקורונה. לדבריו "ההנחה היא שהווירוס כאן לתמיד. כמו כן, המחקר מראה כי גם במקרה הטוב אין דרך אחת למנוע הצפה של מערכת הבריאות. למעשה רק ריחוק חברתי מוחלט אולי יעזור, אלא שאמצעי כזה אינו אפשרי".
בבתי החולים עדיין לא בטוחים איך להתמודד עם המגפה // צילום: אריק סולטן
לכן ג'ון כהן מעריך כי צריך לייצר שילוב של שתי השיטות. קרי, כשגרף ההדבקה עולה וחוצה סף מסוים, שניתן למודדו באחוזים, יש לבצע סגר על מדינה שלמה או על חלקים בהם הווירוס מתפשט. מאוחר יותר, כשנוצרת עצירה ודיכוי בהתפשטות הווירוס יש לעבור לריסון, קרי הגנה על קשישים ועל חולים מסוכנים, תוך אפשור לשאר האוכלוסייה לשוב לשגרה תחת משטר של חיטוי.
מה יהיה בטווח הארוך?
אם יימצא חיסון לווירוס או לפחות תרופות טובות, הרי שכך הלחץ על מערכת הבריאות יירד. אולם עד שאלו יימצאו ואם אלו יימצאו נראה כי יהיה צורך במעבר הדרגתי לחברה מודעת יותר לחיטוי ולניקיון כדרך שגרה, וכן בהגנה על קשישים וחולים. מעבר לכך קיימת אפשרות שלישית של פיתוח עמידות אנושית לווירוס בהמשך, אך בכל הנוגע לכך לא ברור לגמרי כרגע אם מציאות כזו אפשרית.