הבעת חרטה יכולה לעודד הצבעה. כך הבין אהוד ברק לפני כ־25 שנה, טרם בחירתו לראש הממשלה, כשהתנצל בפני עדות המזרח על העוול שנגרם להן בתקופת מפא"י. לעיתים הבעת חרטה מטרתה לאחות שסעים בחברה.
לכן הנשיא הרצוג התנצל על הטבח בכפר קאסם, כפי שעשו גם קודמיו, פרס וריבלין.
לאורך ההיסטוריה, בכל העולם, הביעו מנהיגים צער על עוולות היסטוריות והתנצלו בפני אלה שנפגעו.
בין שמדובר בציניות פוליטית ובין שמדובר בהבעת חרטה כנה, יש להכיר בעוולות ולהתנצל עליהן.
התעלמות וטיוח לא מעלימים בעיה, אלא מחריפים חוסר אמון ועלבון.
מפתיע שכעת, ערב מערכת בחירות המוגדרת כדרמטית - אין פוליטיקאי, אף פוליטיקאי, שתופס את גודל העוולות ומביע אמפתיה בפני ציבור גדול שנפגע בגלל מדיניות קורונה קיצונית.
גם אם נצא מנקודת הנחה שהמדיניות נוהלה בתום לב, האם אל מול הנזקים הנפשיים שנגרמו לילדים בעקבות השבתות הלימודים הארוכות בעולם - לא נכון שמישהו יאמר "טעינו"?
האם אל מול המשבר הכלכלי לא נכון שמישהו מקברניטי מדיניות הסגרים והבידודים - שהיום כבר ברור שרבה פגיעתם על תועלתם - יאמר: "פעלנו בידיים נקיות, אבל צר לנו על האינפלציה, על אובדן הפרנסה ועל הפגיעה הכלכלית"? ומה עם עשרות אלפי העצמאים, שעדיין מחזירים למדינה "מענקי קורונה" בסכומי עתק?
שוב ושוב מתפרסמות עדויות על תופעות לוואי של חיסוני הקורונה: לפי מערכת המעקב האמריקנית V-safe, כ־7% מהמחוסנים דיווחו שהגיעו לרופא, לחדר למיון או לבית חולים בשבוע שלאחר החיסון, ו־25% דיווחו שנאלצו להפסיד עבודה או לימודים.
האם לא ראוי להביע אמפתיה, למשל, בפני נשים רבות שסבלו מדימומים ארוכים, בזמן שבכירים במערכת הבריאות הגדירו זאת כ"קשקוש"? ממאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין היוקרתי "Science" עולה כי 42% מהנשים דיווחו על דימומים מוגברים.
מגיע לאלה שנפגעו מאירועים לבביים שיאמרו להם, לכל הפחות, שהם לא הוזים.
מחקרים שבדקו מדדים לבביים לפני החיסון ולאחריו הצביעו על עלייה משמעותית.
האם בשם המשך ההגנה על התפיסה הכושלת שווה לוותר על אותם מצביעים בבחירות? אין אף פוליטיקאי ישראלי שמסוגל להביע אמפתיה כלפי מי שנפגע והודר?
דווקא בקנדה - דניאל סמית, שהושבעה כראש הממשלה של אלברטה, הביעה צער בנאום הניצחון על התנהלות הממשלה כלפי הלא־מחוסנים בזמן משבר הקורונה. גם ראש ממשלת אנגליה הנכנס, רישי סונאק, ביקר כבר באוגוסט את מדיניות הסגרים. ניהול משבר הקורונה הוא סוגיה משמעותית בבחירות אמצע הקדנציה בארה"ב ובמדינות אחרות.
חוסר האמון שנוצר בין השלטונות לבין הציבור הוא קרקע פורייה לגיוס מצביעים ששבעו משקרים.
אבל בישראל - מפחיד יותר לבקש סליחה מאשר לקבל ממשלה עם ביבי או עם המשותפת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו