לפני כשבועיים קיבלתי על עצמי את האחריות לניהול הפחתת התחלואה בקורונה בישראל. זה היה אחרי שרבים וטובים הזהירו אותי שהישראלים לא ישתפו פעולה, שהפוליטיקאים לא ייתנו לעבוד ושעלי לדרוש בכתב סמכויות.
לשמחתי, האזהרות האלה התבדו, ואני מוצא את עצמי נהנה משיתוף פעולה מלא של כל הגורמים. אבל בראש ובראשונה, אני גאה בשיתוף ובהיענות של האזרחים.
בשבועיים האחרונים אני מנסה בכל כוחי להוביל קו של הורדת מקדם ההדבקה מתחת ל־1 ושל הפחתת התחלואה ללא סגר. חשוב לומר - שום מדינה לא פעלה למול נטל תחלואה כזה ללא סגר. אפילו לא שבדיה, ששיא המקרים בה פחות מיום ממוצע אצלנו בחודש האחרון, ושם מחיר התמותה היה כבד.
הצלחתם על ידי השמירה על הכללים להביא להתייצבות בסביבות 2,000-1,500 חולים ביום, אבל כדי להוריד את מספר החולים למאות חולים ביום נדרש מאמץ גדול יותר. מבלי שכולנו נעשה את המאמץ הזה, זה לא יקרה.
המהלך של הורדת מספר החולים אמור לארוך כמה שבועות וימנע סגר, אבל דורש שגרת קורונה עם שמירה של כולנו על הכללים. אני חותר כנגד כל הסיכויים כדי להפחית את התחלואה ללא סגר, תוך עידוד שיתוף הפעולה של האזרחים והגברת האמון; תוך שילוב היכולות המדהימות של צה"ל עם הכשרת אלפי אנשים שינהלו חקירות אפידמיולוגיות מהירות, מעמיקות ומתקדמות; תוך התערבות ממוקדת בערים עם תחלואה גבוהה (במקום לסגור אותן) וסיוע להן לצאת מזה במהירות; תוך מתן אחריות וסמכות לרשויות המקומיות ולתושביהן, והגברת אכיפה משולבת של משטרה ורשות מקומית.
הרציונל שמניע אותי הוא הומני ופשוט: במקום סגר מלמעלה - סדר מלמטה.
עוד בנושא
בהוראת גנץ: המכון הביולוגי יחל בניסויים בבני אדם לבדיקת חיסון נגד קורונה
גמזו: "התחלואה בישראל - הגבוהה בעולם"
חולה קורונה לשוטרים: "נמאס לי בבית"
ארה"ב: מיליארד דולרים לחיסון
אתם חייבים להאמין שאפשר להצליח בקו הזה, כי רק ככה ננצח את הקורונה. כדי להצליח, כל קבוצה במדינה צריכה לעשות את שלה, לוותר קצת לטובת ישראל - על חשבון מה שהיא "חייבת" לטובת עצמה.
המגזר הערבי חייב לקחת את ניהול המגיפה בערים הערביות לידיו; בלי חפלות מוסתרות ואי ציות לכללים. כשמנהיגיו מחליטים לנהל אירוע כזה, הם עושים זאת הכי טוב שיש.
המגזר החרדי ומנהיגיו, הרוחניים והפוליטיים, חייב לצאת בקריאה להפסקת קיום השמחות ההמוניות תוך צפצוף על הקורונה, כי פירושו של הדבר אובדן חיי אדם. ייתכן גם שזה לא הזמן לקחת סיכון בריאותי במוסדות מול אלפי תלמידים שיגיעו ממדינות אדומות, גם במתכונת הבידוד שאושרה, ובעיקר לזכור שלפנינו חודש אלול והימים הנוראים. סגר בתקופה כזו כרוך במחיר כבד של תורה ומצוות.
הציבור הכללי צריך לשמש דוגמה לקיום מלא של ההנחיות, ואני מצידי מבטיח להמשיך להתאים אותן להיגיון, לכלל המגזרים, תוך התייחסות לבקשות מיוחדות של מגזרים שונים.
ובאשר לסוגיה הבוערת של ההפגנות המתקיימות ברחבי הארץ: הפגנות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, וכל אזרח ואזרחית שרוצים לצאת ולהפגין רשאים לעשות זאת. אך בעת הזו הקורונה מבקשת מכם בנימוס להפגין בזהירות, להקפיד על חבישה של מסיכות גם מעל האף, להקפיד על ריחוק בהתאם למיקומי ההפגנות. לכל התקהלות, אסורה או מותרת, יש פוטנציאל הדבקה המוני. הקורונה לא יודעת להבחין בין חתונה להפגנה.
קריאת השכמה
הפוליטיקאים מימין ומשמאל שנותנים בי אמון, על אף עקיצה פה ושם, חייבים להמשיך לשים את הפחתת התחלואה והשיקום הכלכלי של המשק בעדיפות עליונה. על כל אחד מהם להיות "פרויקטור" בתחומו. כל הפוליטיקאים שעימם דיברתי השבוע, כולל ראש הממשלה, לא ששים לסגר. הם מבינים את השבר הכלכלי־חברתי ואת הנזק המתמשך. אבל הם חרדים להמשך הדשדוש עם תחלואה כזו, לחוסן הלאומי שלנו ולמעמדנו בעולם, כל עוד רמת התחלואה אצלנו אינה יורדת.
ישראלים, זאת קריאת השכמה. זאת הזדמנות אחרונה. בואו נעשה עוד מאמץ קטן וננצח את הקורונה. מגיע לנו לחזור בהקדם לחיים נורמליים.
