מספר הנדבקים גבוה מהמדווח

בסוף השבוע מדינת ישראל תחצה את רף 100 אלף חולי הקורונה המאומתים. מספר זה הוא תת-אומדן של מספר האנשים והחולים שנדבקו בקורונה, אך לא נבדקו לאישור האבחנה. רוב מקרי התחלואה נדבקו וזוהו במהלך "הגל השני", שכן עד סוף מאי היו בישראל "רק" כ-16 אלף, כלומר 16 אחוזים מסך המקרים המאומתים והיתר, 84 האחוזים הנותרים, זוהו בחודשיים וחצי האחרונים.

זיהוי חולים באופן מופחת משוער בעולם על רקע סקרים סרולוגיים, המציעים היקף הדבקה שהוא עד פי עשרה ממספר המאומתים. פרט לכך, ההערכה היא שאנשים, בעיקר צעירים, חווים הדבקה אסימפטומטית, כלומר ללא סימנים קליניים, כך שההנחה היא שכמחצית מהנדבקים חשים בשינוי גופני בעקבות ההדבקה. עדות לכך שמספר הנדבקים גבוה כנראה הרבה יותר ממה שאנו מאמתים, נמצאת בפרופורציית הבדיקות החיוביות.

באופן אידיאלי, נצפה לאחוזים בודדים, פחות מחמישה אחוזים, מהבדיקות שיהיו חיוביות, וכך היה ברוב תקופת המגפה, אולם מאמצע יולי אנחנו רואים עלייה בפרופורציה הזו וביישובים מסוימים היא מגיעה לכדי 20 אחוזים ויותר. ביישובים שבהם פרופורציית המאומתים גבוהה, סביר שיש התפרצות שהיקפה אינו ברור. הסיבה לפרופורציה גבוהה כל כך יכולה לנבוע מבעיית גישה לבדיקות או מהימנעות של אנשים להיבדק בשל חשש מההשלכות של בדיקה חיובית עליהם (למשל, בידוד) או על הסביבה שבה הם חיים (הפיכת יישוב לאדום). כך, לדוגמה, בבני ברק מספר המאומתים הידועים מגיע לכמעט חמישה אחוזים מאוכלוסיית העיר, אך פרופורציית הבדיקות החיוביות מכלל הבדיקות שבוצעו בעיר (15 אחוזים היום) מרמזת שהמספר גבוה הרבה יותר.

בישראל הקבוצות הנדבקות ביותר הן הצעירים. בהסתכלות על התפלגות המאומתים, בני 29-10 מהווים 40 אחוזים מהנדבקים. חשוב לציין זאת, מכיוון שבני הגילים הצעירים נוטים שלא לחוש סיכון בריאותי אישי (ואכן התנהגויות מסוכנות רווחות יותר בגילים אלה). הדבר נכון גם לגבי תחלואה בקורונה, ולכן בני נוער ובוגרים צעירים מקפידים פחות על ריחוק חברתי. ובאמת, בני נוער ומבוגרים צעירים חולים במחלה קלה יותר, והסבירות שלהם להגיע לאשפוז או לטיפול נמרץ היא נמוכה.

עוד בנושא:

• אם לא נוריד את שיעור התחלואה - מערכת הבריאות תקרוס

• נתניהו בפתח ישיבת קבינט הקורונה: "עושים מאמץ גדול להימנע מסגר"

• סקר: רק חצי אחוז מהמתאמנים נדבקו

יש שתי בעיות - האחת היא שבהיקף הדבקה גבוה גם סיכון נמוך לתחלואה קשה עלול להתבטא במספרים לא מבוטלים, והבעיה השנייה והיותר משמעותית היא שבני קבוצות הגיל הללו מסוגלים להדביק. מגע וקרבה של אוכלוסייה צעירה זו עם אוכלוסייה מבוגרת, או אוכלוסייה עם מחלות רקע, עלולים להוביל להדבקות נרחבות. מכאן הסכנה באירועים שבהם משתתפים כמה דורות.

קבוצת בני הנוער מתעתדת לחזור ללימודים, ויש לחשוב היטב כיצד יוצרים "קפסולות" של חברים, כיצד עיקר הפעילות עוברת למרחבים פתוחים ובמיעוט מגע חברתי. האתגר צפוי להיות קשה במיוחד במסגרות דוגמת ישיבות או פנימיות, שבהן בני נוער נמצאים בצפיפות ובחברותא. הסיכון הוא עבור התלמידים, אך גם עבור אנשי הסגל, ובעיקר עבור המשפחות שאליהן בני הנוער חוזרים בסופי שבוע. לכן כדאי לחשוב על מנגנון שינטר פנימיות וישיבות. הקניית תחושת אחריות חברתית, סולידריות, היא משמעותית מאוד לסוגיה זו. צעירים שיקפידו על עטיית מסכות יגנו לא רק על עצמם, אלא גם על הזולת ועל יקיריהם.

פרופ' רונית קלדרון-מרגלית היא מומחית בבריאות הציבור ופרופ' לאפידמיולוגיה בביה"ס לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו