מחקר של אוניברסיטת תל אביב שפורסם היום (שלישי) מצביע על כך שלאו דווקא סגר הוא הכלי העיקרי במלחמה בקורונה – אלא דווקא החלת צעדי ריחוק חברתי מוקדם ככל האפשר.
המחקר, שנערך על ידי פרופסור טל פופקו, ראש בית הספר למחקר ביו רפואי ולחקר הסרטן בשיתוף פרופסור איתי מרוז וחוקרים נוספים מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטה, והתבסס על נתוני התניידות שנאספו ממכשירים סלולריים של משתמשים במדינות ה-OECD, צמצום התנועה בשגרת הקורונה היא המשפיעה על התמותה מהמחלה – ולאו דווקא צעדים קיצוניים כמו סגר הרמטי.
לפי נתוני המחקר, עיכוב של שבעה ימים מתחילת צעדי הריחוק החברתי, הוביל להכפלה במספר המתים במדינות הנמדדות, זאת לעומת הטלת סגר – שלא הובילה לפי המחקר לשינוי במספר המתים במדינה באופן סטטיסטי.
"נתוני ההתניידות מראים שלא צריך להטיל סגר הרמטי, שבו אף אחד לא יוצא מהבית, אלא פשוט להגיב מהר ככל האפשר בצעדי ריחוק חברתי", אמרו עורכי המחקר. "אנחנו מראים שהמדינות שהצליחו לצאת מההתפרצות הראשונה במחיק הנמוך ביותר בחיי אדם לא היו אותן מדינות שהטילו את הסדר ההרמטי ביותר, אלא מדינות שבהן ירדה רמת ההתניידות בשלב מוקדם", הוסיפו.
"היה אפשר לצפות לראות פחות מתים מקורונה במדינות שהטילו סגר יותר הדוק, אבל מהנתונים עולה שזו לא המציאות", אמרו בצוות המחקר. החוקרים גם התייחסו לסגר ההרמטי שהוטל בישראל ואמרו: "בימים אלה, כשישראל נכנסה לסגר שני, והממשלה עוד שוקלת להחמיר אותו, משמעות המחקר שלנו ברורה – לא צריך הגבלות קיצוניות, אלא יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי", והוסיפו, "מסתבר שישראל הייתה יכולה להגיע לאותם נתוני תמותה גם עם סגר פחות קטלני, מבחינה כלכלית וחברתית בסבב הראשון, וככל הנראה גם בסבב הנוכחי".
