אפשר לנצח את הנגיף - בלי פתרונות קולקטיביים: כך נימנע מסגר שלישי

בנאומו ביום חמישי בכנסת בחר ראש הממשלה להתייחס לירידה העכשווית בתחלואה בישראל לאחר יותר משלושה שבועות של "סגר כוללני". בדבריו נשמע היה שהסגר הכוללני, שרבים כל כך התנגדו לו, הצליח, כאשר מספר הנדבקים היומי יורד לפחות מ- 2,000 נדבקים וה-R המפורסם יורד מתחת ל-1.0. מדינות אירופה שלא בחרו עדיין בסגר כוללני, טען רה"מ, עוד יבואו ללמוד מאיתנו.

נכון שיש "גל שני" מאוד מטריד של תחלואה במדינות מסוימות באירופה, אבל השאלה אם סגר הוא פתרון הכרחי ויחידי נתונה במחלוקת. המחיר החברתית והכלכלי העצום ששילמה ומשלמת החברה בישראל מטריד בפני עצמו.  

הבעתי לא מעט את עמדתי, כי יש חשיבות רפואית לאמצעי המיגון, למסכה, לריחוק החברתי ולמניעת התקהלויות מכל סוג שהוא. לצעדים אלה יש חשיבות בצמצום מגעים ובהקטנת מקדם התחלואה, אך כרופא אני ניצב מול החלטת הממשלה על הסגר הכוללני עם תהיות לא פשוטות: האם השבתת נתב"ג קשורה בכלל להורדת מספר הנדבקים, כאשר הניסיון העולמי שפורסם מצביע שאין סיכון להידבק בטיסות? האם "סגר" של שבועיים ממגע מאומת, מונע באמת שרשרת הדבקה, וזאת במקום בדיקת מטוש לאחר "סגר" של 5 ימים?

האם סגירת העסקים הקטנים, המסחר, הצימרים ועוד, שבהם אין התקהלויות כלל, מסייעת להורדת התחלואה? האם השארת תינוקות ופעוטות בבתים, במקום שליחתם לגנים ב"בועות קבועות" כפי שעושים כולם, מסייעת להורדת התחלואה? בפרט כאשר די ברור שהסיכון להדבקה מהם מאוד קטן (יש בנושא זה ספרות רפואית וסטטיסטיקה ברורה של ארגון הבריאות העולמית). האם מגבלת אלף המטרים מסייעת במניעת הדבקה?

אם פעם הטיפול הרפואי בזיהום גפה חייב קטיעתה על מנת להציל החיים, הוסיפה הרפואה אמצעים רבים כדי שגם נמנע מוות וגם נשמור על הגפה. באנלוגיה לסגר הכללי, ניתן לומר כי אפשר לנצח את המחלה - וגם לשמר את הכלכלה, כאשר הטכנולוגיה שבה נוקטים אינה כוללנית אלא נקודתית ומקצועית.

מקדם הפיזור

כדי להבין את המשמעות מבחינה רפואית אפידמיולוגית, נתחיל במשפט שיישמע אולי מעורר מחלוקת, אבל הוא משמעותי להמשך הדיון: יותר מ-60 אחוזים מהחיוביים לקורונה (בכוונה איני קורא להם חולים) אינם מידבקים. הספרות הרפואית מדברת על כ-9 אחוזים בלבד מהחיוביים שהם מידבקים, וקוראת להם בשם "מפיצי על". הספרות יודעת לציין שפרט ל-R שכבר למדנו להכיר אותו בתור מקדם ההדבקה הכל יכול, לא פחות חשוב הוא ה-K - מקדם הפיזור.

המקדם הזה, K, קשור ברמת הסיכון להפיץ ברבים את המחלה. "מפיץ על" שנמצא בחדר סגור ולא מאוורר, מלא קהל (דמיינו בר צפוף), מסוגל להדביק את רוב הנוכחים. במילים אחרות, זה אותו מדביק שנמצא בחקירה האפידמיולוגית וכבר הדביק מישהו קודם. "מפיץ העל" מחייב את הטיפול הנקודתי בו, ולא ב-90 האחוזים האחרים מכלל האוכלוסייה. 

איתורם ובידודם של מפיצי העל הוא המפתח למניעת הסגר הבא, וזה הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו לחסוך את ההגבלות על האוכלוסייה והנזקים של סגר כוללני.  

ביום שישי, כשיצאתי מביתי בתוך התחום המותר של 1,000 המטרים, ראיתי טור ארוך של מכוניות שנכנסות למתחם "היבדק וסע" במתחם השוק של ראש העין. שפשפתי את עיני, בדיוק על זה אני כבר חולם במשך "היריון" שלם של קורונה. בלי רופא, בלי ביורוקרטיה, פשוט ניגשים, נבדקים ומקבלים תוצאה באותו היום.   

ראש העין אינה יחידה. ערים נוספות בכל מיני צבעים התארגנו בשבועות האחרונים בעזרת פיקוד העורף, מד"א או גופים אחרים לבדיקות המוניות. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי ללכוד גם את מפיצי העל, ולצמצם בצורה ניכרת את שיעורי ההדבקה. כך נהגו טייוואן, סינגפור, סין או כל מדינה שמבינה שסוד דיכוי המגפה היא בביצוע עד כמה שיותר בדיקות לאוכלוסייה א-סימפטומטית. 

התופעה הזאת משקפת היענות והירתמות של חלק גדול מהציבור, שנענה לקריאתו של הפרויקטור לצאת ולהיבדק. ההיענות הזאת להיגיון הרפואי - ולא הסגר - תצליח לבודד את מדביקי העל, שלא לדבר על ירידה באחוז הבדיקות החיוביות, ששימש כאמצעי לחץ לסגר כללי.

משרד הבריאות קרא לגננות להיבדק עוד לפני פתיחת הגנים. צעד חשוב וחיוני, בדיוק כמו מבצע "מגן אבות ואימהות" שבו בודקים את הסגל, כמו שבתי החולים בודקים את הסגל וכמו שמערכת החינוך חייבת לבדוק את הסגל באופן תקופתי כתנאי לפתיחת הלימודים.

אולי פחות הגבלות מיותרות, פחות אכיפה, פחות מתח מכל הצדדים והרבה יותר שיתוף פעולה בהתגוננות ובעצירת המגפה, יביאו סוף-סוף את התוצאה המקווה – ויחסכו לנו סגר שלישי ומיותר. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו